מדרש על ישעיהו 26:2

אז ישיר משה ובני ישראל, ר' נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל. וכן את מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה שנ' ויאמן העם (שמות ד) וכה"א אמונים נוצר ה' (תהלים לא) מזכירין אמונת אבות ואו' ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ואומר זה השער לה' צדיקים יבאו בו (שם קיח) בבעלי אמנה מהו אומר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כו) השער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו וכה"א טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן (תהלים צב) מי גרם לנו לבא לידי שמחה זו שכר אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילה [לפיכך זכינו לעולם הבא שכולו בקר] לכך נאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. וכן יהושפט אומר לעם האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו (דה"ב כ) וכתיב עיניך הלא לאמונה (ירמיה ה) וכתיב וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב) וכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג). וכן אתה מוצא שאין הנליות /הגלויות/ מתכנסות אלא בשכר אמנה שנ' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש וגו' (שה"ש ד) וכתיב וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה (הושע ב). הא גדולה אמנה לפני הקב"ה שבשכר אמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וכן הוא אומר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו (תהילים ק״ו:י״ב)

אמר לו, והרי אני איני שוה כאחד מהם. אילו קרקעות בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא, היה לפניו לתן לי, שנאמר, (תהלים כד , א): "לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ". ואילו כסף וזהב בקשתי, היה נותן לי, שנאמר, (חגי ב , ח): "לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב--נְאֻם ה' צְבָאוֹת". אלא לא בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא אלא תורה בלבד, שנאמר, (תהלים קיט , קכח): "עַל כֵּן, כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּיי כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי".

אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר רבינו אמור לנו מה יהיה אחריתנו אמר להם אין שום בריה יכולה להנצל מיום הדין שנאמר (ישעיהו כ״ד:כ״ג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי ירמיהו הנביא שנאמר (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'. כנגד מי אמרה ירמיהו לא אמרה אלא כנגד ישראל שכל אומה שמצערת את ישראל אינה מתקררה דעתו של הקב"ה עד שיפרע מהן בעצמו. פרעה הרשע אמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו (שמות א׳:כ״ב) הקב"ה נפרע ממנו בעצמו שנאמר (שם יד) ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים נבוכדנצר החריב את בית המקדש הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו בעצמו שנאמר (ירמיהו נ״א:מ״ד) ופקדתי על בל בבבל וגו'. אמר להם הקב"ה לישראל בני קדושים אתם ואל תבהלו מיום הדין שנאמר (ויקרא כ׳:כ״ו) והייתם לי קדושים וגו' וכך דרש הקב"ה מביא לעתיד כסא הדין ויושב עליו והכל נידונין לפניו בתחלה קורא הקב"ה לשמים ואדץ ואומר להם בראשית כל בראתי אתכם שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת האדץ מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין אומות העולם ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא לחמה ולבנה ואומר להם שני המאורות הגדולים בראתי אתכם שנאמר (בראשית א׳:ט״ז) ויעש אלקים את שני המאורוח הגדולים וגו' מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין האומות ולא בקשתם עליהם רחמים ולא עוד אלא היו באין מלכי מזרח ומערב ומניחין כתריהן בראשיהם ומשתחוים לכם ולא אמרתם הלא אנחנו חרסים כחרסי אדמה אל תשתחוו לנו ומנין שנקראו כן שנאמר (איוב ט׳:ז׳) האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום. דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא לכוכבים ולמזלות ואומר להם אני הבהקתי את זיוכם מסוף העולם ועד סופו ולא בראתי אתכם אלא בשביל ישראל שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו' מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד. וכן קורא למלאכי השרת ובתחלה קורא למטטרון ואומר לו אני קראתי שמך בשמי שנאמר (שמות כ״ג:כ״א) כי שמי בקרבו מפני מה ראית שכינתי מסתלקת וביתי חרב ולא בקשתם עליהם רחמים ואם תאמרו לא היינו יודעים כבר גליתי לכם בראשונה שעתידין בני להגלות. באברהם הוא אומר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' (בראשית טז) ביצהק הוא אומר (שם כז) והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך ביעקב הוא אומר (שס לב) כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל רמז לו שעתידין לצאת ממנו שני ראשים ראש גלות שבבבל ונשיא שבארץ ישראל מיד רמז לו גלות ומפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין האומות ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא הקב"ה לכסא הדין ואומר לה קודם לכל קניתיך שנאמר (ירמיד יז) כסא כבוד מרום מראשון וגו' מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשתם עליהם רחמים דנן ומעמידן לצד אחד. הא למדת שאין כל בריה יכולה להנצל מן הדין ואח"כ מחריב הקב"ה את כל העולם כולו שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ומחדש הקב"ה את השמים ואת הארץ שנאמר (שם סו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וגו'. ומחיה הקב"ה את המתים ומביא עפר הארץ ועפר המתים וגבלן זה בזה ומותח מהן עצמות וגידין ואמר להם הקב"ה למלאכי השרת שהן ממונים לגבוי נשמות ומוציאין כל נפש ונפש וזורקין אותה בגוף ומעמידין אותו ברגע אחד: באותה שעה פותחת הארץ פיה כאדם ומדברת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם איש פלוני עבר עבירה פלונית במקום פלוני ופלוני גזל לפלוני במקום פלוני ופלוני נשבע לשקר בשמך במקום פלוני וזורק הקב"ה את כל העכו"ם אל תוך הגיהנם. באותה שעה פותחת הגיהנם את פיה ואומרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מלא אותי פושעי ישראל אומר לה הקב"ה כבר מלאתיך בעכו"ם ואין בך ריוח. אומרת לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי שעתידה גיהנם שתגבה כמה פרסאות למעלה וזורק הקב"ה פושעי ישראל בתוכה שנאמר (שם ה) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וגו' ועולה הקב"ה ויושב ודורש בפמליא שלו ועומד זרובבל בן שאלתיאל כמתורגמן והוא מגלה לפניו טעמי תורה ואומר להם הקב"ה לצדיקים לכו והכניסו לגן עדן שלא בראתי אותו אלא בשביל הצדיקים. ואומר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם בוא וסעוד עמנו בגן עדן שנאמר (שיר השירים ד׳:ט״ז) יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו וגו' ושומע לו הקב"ה ומהלך עמהם בתוך הגן שנאמר (תהילים צ״א:ט״ו) יקראני ואענהו וגו'. וגבריאל נוטל שתי כסאוח אחת להקב"ה ואחת לדוד שנאמר (שם פט) וכסאו כשמש נגדי ואוכלים ושותים שלשה כוסות ואומר מי מברך אומר לאברהם טול וברך שאתה אב העולם אמר להן איני מברך שיצא ממני זרע שהכעיס להקב"ה. אומר ליצחק טול וברך אמר להן איני מברך שיצא ממני זרע שהחריב ביתו של הקב"ה. אומר ליעקב טול וברך אמר להן איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן וכתיב בתורה (ויקרא י״ח:י״ח) ואשה אל אחותה לא חקח וגו'. אומר למשה טול וברך אמר להם איני מברך שלא זכיתי לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר ליהושע טול וברך אמר להם איני מברך שלא זכיתי להניח זרע בעולם. אומר לדוד טול וברך אמר להם אני מברך ולי נאה לברך שנאמר (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. לאחר שאוכלין ושותין ומברכין מביא הקב"ה את התורה ומניחה בחיקו ועוסק בתורה בטומאה ובטהרה באיסור ובהיתר ובהלכות ואומר דוד אגדה לפני הקב"ה ועונין הצדיקים יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בגן עדן ופושעי ישראל עונין אמן מתוך הגיהנם אמר להם הקב"ה להמלאכים מי הם הללו שעונין אמן מתוך הגיהנם ואומרים לפניו רבונו של עולם הללו הם פושעי ישראל שאע"פ שהם בגיהנם בעקא גדולה מתחזקים ואומרים לפני אמן. ואומר להם הקב"ה למלאכי השרת פתחו להם שערי גן עדן ויבאו ויזמרו לפני שנאמר (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן: אמר המעתיק לפי שבילקוט מפורש קצת יותר לכן אעתיקו הנה. אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן שבשביל אמן אחד שעונין רשעים בתוך גיהנם ניצולין מתוכו. כיצד עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו. וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח. וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש כו' וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל באי עולם כולם עונים אמן ואף רשעי ישראל שנשתיירו בגיהנם עונים ואומרים אמן מתוך גיהנם ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה והוא שואל מה קול הרעש הגדול אשר שמעתי ומשיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו רשעי ישראל שנשתיירו בגיהנם שעונין אמן ומצדיקים עליהם את הדין. מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה עליהם ביותר ואומר מה אעשה להם יתר על דין זה כבר יצה"ר גרם להם. באותה שעה נוטל הקב"ה מפתחות של גיהנם בידו ונותן להם למיכאל ולגבריאל בפני כל הצדיקים ואומר להם לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם. מיד הולכים עם המפתחות ופותחים שמונה אלף שערי גיהנם וכל גיהנם וגיהנם ש' ארכו וש' רחבו עוביו אלף פרסה ועומקו מאה פרסה וכל רשע ורשע שנפל לתוכו שוב אינו יכול לעלות מה עושין מיכאל וגבריאל באותה שעה תופסין ביד כל אחד ואחד מהם ומעלים אותם כאדם שהוא מקים את חבירו ומעלהו בחבל מתוך הבור שנאמר (תהילים מ׳:ג׳) ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו' ועומדים עליהם באותה שעה ורוחצין וסכין אותם ומרפאין אותם ממכות של גיהנם ומלבישים אותם בגדים נאים ומביאים אותם לפני הקב"ה ולפני כל הצדיקים כשהם מכוהנים ומכובדים שנאמר (שם קלב) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו כהניך אלו צדיקי אומות העולם שהם כהנים להקב"ה בעולם הזה כגון אנטונינוס וחביריו וחסידך אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים שנאמר (שם נ) אספו לי חסידי וכשנכנסין לפתח גן עדן נכנסין מיכאל וגבריאל תחלה ונמלכין בהקב"ה משיב הקב"ה ואומר להם הניחו להם ויכנסו שיראו את כבודי וכיון שנכנסין נופלין על פניהם ומשתחוין לפניו ומברכין ומשבחין שמו של הקב"ה. מיד הצדיקים גמורים וישרים שהן יושבין לפני הקב"ה נותנים הודאות ורוממות להקב"ה שנאמר (שם קב) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך ואומר (שם קז) וירוממוהו בקהל עם וגו

וְאוֹמֵר: זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ (תהלים קיח, כ), אֵלּוּ בַּעֲלֵי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיה כו, ב). הַשַּׁעַר הַזֶּה בַּעֲלֵי אֲמָנָה נִכְנָסִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן, לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וְגוֹ' (תהלים צב, ב-ג). מַה כְּתִיב בַּתְרֵהּ, כִּי שִׂמַּחְתַּנִי. מִי גָּרַם לָנוּ לְשִׂמְחָה זוֹ? אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ אֲבוֹתֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁכֻּלּוֹ לֵילוֹת, כְּדִכְתִיב: וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת (תהלים צב, ב-ג). וּכְתִיב: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה (חבקוק ב, ד). וּכְתִיב: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ (איכה ג, כג).

איתמר קטן מאימתי בא לעוה״ב ר׳ חייא ור׳ שמעון בר רבי חד אמר משעה שנולד וחד אמר משעה שסיפר מאן דאמר משעה שנולד שנאמר (תהלים כב לב) יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ומאן דאמר משעה שסיפר דכתיב (שם כב לא) זרע יעבדנו יסופר לה׳ לדור. איתמר רבינא אמר משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו. רב נחמן בר יצחק אמר משעה שנימול דכתיב (שם פח טז) עני אני וגוע מנוער נשאתי אמיך אפונה. תנא משום ר׳ מאיר משעה שיאמר אמן שנאמר (ישעיה כו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן (דף קיא) מאי אמן אמר ר׳ חנינא אל מלך נאמן:

תוספת הילקוט:[יב] "אשר יעשה אותם האדם" – היה ר' ירמיה אומר, מנין אתה אומר אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול? תלמוד לומר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". וכן הוא אומר "וזאת תורת האדם אדני יְהוִה" (שמואל ב ז, יט) – "תורת הכהנים ולוים וישראל" לא נאמר אלא "תורת האדם". וכן הוא אומר "פתחו שערים..."(ישעיהו כו, ב) – "ויבא כהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "ויבא גוי צדיק שומר אמונים". וכן הוא אומר "זה השער לה'..." (תהלים קיח, כ) – "כהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "צדיקים יבואו בו". וכן הוא אומר "רננו..." (תהלים לג, א) – "כהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "רננו צדיקים בה' ". וכן הוא אומר "הטיבה ה'..." (תהלים קכה, ד) – "לכהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "הטיבה ה' לטובים" – הא אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול.

וירא ישראל את היד הגדולה מכות חמורות ומכות משונות זו מזו ומיתות משונות ומיתות חמורות זו מזו: ר' יוסי הגלילי אומר מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות שבמצרים הוא אומר (ח' ט"ו) ושמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ועל הים הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה כמה לקו באצבע עשר, אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות: ר' אליעזר אומר מניין שכל מכה ומכה שהביא המקום ב"ה על המצרים היתה של ארבע מכות שנ' (תהלים ע"ח מ"ט) ישלח בם חרון אפו עברה אחת זעם שתים וצרה שלוש ומשלחת מלאכי רעים ארבע אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות: ר' עקיבה אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה ב"ה על המצרים היתה של חמש מכות שנ' ישלח בם חרון אפו הרי אחת עברה שתים זעם שלוש צרה ארבע משלחת מלאכי רעים חמש, אמור מעתה במצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות: וייראו העם את ה'. לשעבר לא היו יראים את ה' עכשיו וייראו את ה': ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אם במשה האמינו קל וחומר במקום אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו האמין במי שאמר והיה העולם: כיוצא בו אתה אומר(במדבר כ"א ה') וידבר העם באלהים ובמשה אם באלהים דברו קל וחומר במשה אלא ללמדך שכל המדבר ברועה ישראל כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם: ד"א ויאמינו בה' ובמשה עבדו גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמנה שהאמינו זכו ששרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' אז ישיר משה ובני ישראל: ר' נחמיה אומר מניין שכל העושה מצוה אחת באמונה לפני מי שאמר והיה העולם כדאי הוא שתשרה רוח הקדש עליו ויאמר שירה שכן מצינו באבותינו שבשכר אמונה שהאמינו זכו ששרת עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' אז ישיר משה ובני ישראל: וכן את מוצא באברהם שלא ירש העולם הזה והעולם הבא אלא בשכר אמנה שנ' (בראשית ט"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה ואומר (ישעיה כ״ו ב') פתחו שערים ויבא גוי [צדיק] שומר אמונים (בשכר) [בשער] זה בעלי אמונה נכנסין וכן הוא אומר (תהלים צ"ב ב') טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות [וגו'] כי שמחתני ה' בפעליך מי גרם לנו לשמוח בשמחה הזאת אמנה שהאמינו בעולם הזה שכולה לילות: וכן יהושפט אומר (דה״י ב' כ' כ') האמינו בה' אלהיכם ותיאמנו האמינו בנביאיו והצליחו: וכן את מוצא שאין גליות מתכנסות אלא באמנה שנ' (שה״ש ד' ח') אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה ואומר(הושע ב' כ"א) ואירשתיך לי באמונה, ואומר (חבקוק ב' ד') וצדיק באמונתו יחיה, ואומר (ירמיה ה' ג') עיניך הלא לאמונה הא גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמונה שהאמינו ישראל שרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל ולהלן הוא אומר (תהלים ק"ו י"ב) ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:

ר' אליעזר אומר אני שמעתי באזני ה' צבאות מדבר ומה דבר אמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע אמר הב"ה הרי שני דרכים הללו נתתי לכם לישראל אחת של טובה ואחת של רעה של טובה של חיים של רעה של מות של טובה יש בה שני דרכים אחת של צדקה ואחת של חסד ואליהו זכור לטוב ממוצע בין שני דרכים הללו כשיבא אדם להכנס אליהו זכור לטוב מכריז עליו ואומר פתחו שערים ויבא גוי צדיקי' שומר אמונים בא שמואל הנביא ועמד לו בין שתי הדרכים הללו אמר באי זה מהם אלך אם הולך בשל צדקה של חסד טובה הימנה אלא מעיד אני את השמים ואת הארץ שאיני מניח את אחד מהם.

דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם שְׁנַיִם עוֹמְדִים בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶחָד מְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא שֶׁלּוֹ וְאֶחָד סָנֵיגוֹרְיָא שֶׁלּוֹ, לֹא כָּל הַמְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא מְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא וְלֹא הַמְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא מְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן הוּא מְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא הוּא מְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא. הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): הוֹי גוֹי חֹטֵא. הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה כו, ב): פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): עַם כֶּבֶד עָוֹן, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): בָּנִים מַשְׁחִיתִים, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה נד, יג): וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): זֶרַע מְרֵעִים, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה סא, ט): וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, טו): גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִי שֹׁמֵעַ, הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, יד): חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה סו, כג): וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. לָמָּה אָמַר חָדְשֵׁיכֶם, לְפִי שֶׁחֳדָשִׁים מַתָּנָה הֵם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעים לו גזר דינו שנא׳ (שופטים ה ב) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳. מה טעם בפרוע פרעות משום דברכו ה׳. רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודת כוכבים מוחלים לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתי׳ התם (שמות לב כה) כי פרוע הוא. אר״ל כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר (ישעיה סו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן. מאי אמן א״ר חנינא אל מלך נאמן:

פט אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הָעוֹנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רָבָא מְבָרַךְ" בְּכָל כֹּחוֹ, קוֹרְעִים לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ה׳:ב׳) "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה'". מַה טַּעַם, "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת"? מִשּׁוּם, דְּ"בָרְכוּ ה'". רַבִּי חִיָּא בַר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מוֹחֲלִים לוֹ, כְּתִיב הָכָא: "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת", וּכְתִיב הָתָם: (שמות לב) "כִּי פָרֻעַ הוּא". אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הָעוֹנֶה 'אָמֵן' בְּכָל כֹּחוֹ, פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַּן־עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ו:ב׳) "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גּוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים". אַל תִּקְרִי: "שֹׁמֵר אֱמֻנִים", אֶלָּא "שֶׁאוֹמְרִים אָמֵן". מַאי 'אָמֵן'? [אָמַר רַבִּי חֲנִינָא]: אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן.

כתיב, פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיה כ״ו ב') - אל תקרי אמונים, אלא אמנים - שעונים אמן, ובשביל אמן שיענו הפושעים יעלו מגיהנם. כיצד, הקב״ה יושב בג״ע ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם, חמה ומזלות מימינו ולבנה וכוכבים משמאלו, והקב״ה דורש להם טעמי תורה חדשה שעתיד ליתן להם לישראל ע״י משיח, ואח״כ עומד זרובבל על רגליו ואומר קדיש ויהיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל העולם באים ועונים אמן, ואף פושעי ישראל וצדיקי או״ה שנשתיירו בגיהנם עונים אמן מתוך גיהנם עד שנתרעש כל העולם כלו ונשמעים דבריהם לפני הקב״ה, ושואל מה קול רעש זה ששמעתי? ומשיבים מלאכי השרת ואומרים, רבש״ע! הכל גלוי וידוע לפניך, הם רשעי ישראל וצדיקי או״ה שנשתיירו בגיהנם שעונים אמן מתוך גיהנם, מיד יתגלגלו רחמיו ונוטל מפתחות של גיהנם בידו ונותנם לגבריאל ומיכאל, וא״ל לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם מגיהנם, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. מיד הולכים מיכאל וגבריאל ופותחים שערי גיהנם ומעלים אותם כמו אדם המעלה חברו מן הבור, שנאמר העלני מבור שאון מטיט היון (תהילים מ׳:ג׳), ויהיו מיכאל וגבריאל עומדים עליהם ורוחצים אותם וסכים אותם ומרפאים אותם ממכות של אש גיהנם, ומלבישים אותם מלבושים נאים וטובים, ותופשים אותם בידם ומביאים אותם לפני הקב״ה וכל הצדיקים, שנאמר כהניך ילבשו צדק (תהילים קל״ב:ט׳) כהניך - אלו צדיקי או״ה שהם מכהנים לפני הקב״ה בעוה"ז, כגון אנטיגנינוס בן אסוירוס וחביריו. וחסידיך ירננו - אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים (ע' עקיבא אות ז'), שנאמר אִסְפוּ לִי חֲסִידָי (תהלים נ' ה') וגו', וכשנכנסים לפתחי ג״ע, נכנסים גבריאל ומיכאל תחלה, ונמלכין בהקב״ה וא״ל הניחו אותם ליכנס ויראו כבודי. וכיון שנכנסים, יפלו על פניהם ומשתחוים ומברכים לשמו של הקב״ה, ואף הצדיקים הישרים שיושבים לפני הקב״ה יתנו הודאה ושבח להקב״ה, שנאמר אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ (שם ק״מ י"ד), ויהיו מקובלים כצדיקים גמורים שלא חטאו מכאן ואילך, לפי ששברו לבם בתשובה, שנאמר קרוב ה׳ לנשברי לב (תהילים ל״ד:י״ט).