מדרש על ישעיהו 42:21
מדרש לקח טוב
טוב פריי מחרוץ ומפז, תבואתי מכסף נבחר (משלי ח׳:י״ט) אמרה תורה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולמים טוב פריי מחרוץ ומפז שהרי הוצאת את עמך ממצרים ואמרת להם (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ומהו תיקונו ויקחו לי תרומה זהב וכסף ונחושת. כתיב (שם כו) ואת הקרשים תצפה זהב ועשו ארון עצי שטים והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש אשר ישרתו בהם אשר זהב זהב ואשר כסף כסף. ועשו את האפוד (שם כח) ולא יזח החושן מעל האפוד אבני שהם ואבני מלואים וכולם היו כפרה לישראל עדות לכל באי העולם ששכינה ביניהם וכן בגדי כהונה היו לישראל לכפרה. כתונת מכפרת על שפיכות דמים וכן הוא אומר (בראשית ל״ז:ל״א) וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם. מכנסים מכפרים על העריות וכן הוא אומר (שמות כ״ח:מ״ב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח יבוא דבר שבגבוה ויכפר על גסי הרוח. אבנט מכפר על הרהור הלב על מקום שהוא מהרהר. חשן מכפר על הדינין וכן הוא אומר (שם) ועשית חשן משפט. מעיל מכפר על לשון הרע יבוא דבר שבקול ויכפר על קול. ציץ מכפר על עזי מצח. וכן הוא אומר (שם) והיה על מצח אהרן. ללמדך שחפץ הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. מזבח מזיז עונות ומחבב את ישראל לאביהן שבשמים. ועל כל זאת חטאו ישראל ואבדו את כל הסניגורים הללו במה הן קיימין ובמה הן מתכפרין ובמה מתרצין לפני אביהן שבשמים. אין לנו אלא דברי תורה. לכך נאמר טוב פריי מחרוץ ומפז. חרוץ. אלו אבנים טובות ומרגליות. ופז. (מ"א י) זהב מופז. ותבואתי. ומה תאמר מה חרוץ ופז אינן עושין פירות אף כך דברי תורה תלמוד לומר ותבואתי. אמר פרי ואמר תבואה. שהפירות אינן מוציאין פירות כגון תפוחים ושאר פירות לכך נאמר ותבואתי שכשם שהתבואה פרה ורבה ובה ניזונין כל באי העולם כך התורה פרה ורבה ובה מתפרנסין וניזונין בעליה בעולם הזה ובעולם הבא. פרה ורבה. דכתיב (תהילים צ״ב:י״ג) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה. ובה ניזונין שנאמר (משלי ג׳:י׳) וימלאו אסמיך שבע. ואומר (תהילים קמ״ד:י״ג) מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן. ומתפרנסין בה שנאמר (משלי ל״א:כ״ה) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. נאמר טוב פריי מחרוץ ומפז שכל עושר וכבוד שיש לו לאדם בעולם הזה בשעה קלה מאבדן. וכן הוא אומר (איוב כ״ז:י״ט) עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו. אבל התורה עומדת לו לעולם שנאמר (דברים כ״ט:ח׳) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. ואמר רבי (ד) (שמעון) בן לוי דבר זה כתוב בתורה. ושנוי בנביאים. משולש בכתובים. כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו. כתוב בתורה הא דאמרן ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון. שנוי בנביאים (יהושע א׳:י״ח) רק חזק ואמץ [מאוד] לשמור לעשות וגו'. משולש בכתובים דכתיב (תהילים א׳:ג׳) וכל אשר יעשה יצליח. טוב פריי מחרוץ שהתורה עומדת לו לזקנותו שנאמר (שם צב) עוד ינובון בשיבה וגו'. טוב פריי שהתורה עומדת לו לעולם הבא שנאמר (משלי ו׳:כ״ב) בהתהלכך תנחה אותך וגו'. טוב פריי מחרוץ ומפז שכל כסף וזהב שהיה לו למשה רבינו לא נשתבח בו אלא בתורה שנאמר (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו. התורה ניתנת בחורב ונישנת באוהל מועד ונשתלשה בערבות מואב. בחורב כתיב (במדבר כ״ח:כ״ד) עולת תמיד העשויה בהר סיני וגו' דכתיב (ויקרא א׳:ב׳) אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. בערבות מואב כתיב (במדבר ט״ו:ג׳) לפלא נדר או בנדבה. וכיון שהקים משה את המשכן מיד נתמלא כבוד שנאמר (שמות מ׳:ל״ד-ל״ה) וכבוד ה' מלא את המשכן. וכתיב (שם) ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן. מיד ויקרא אל משה וידבר ה' אליו. בוא וראה כמה גדול כחו של משה שדבר שלא יכלו ששים רבוא מישראל לסבול שנאמר (דברים ה׳:כ״ב) אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו. היה הוא סובל שנא' ויקרא אל משה לפיכך נקראו נביאים מלאכים. משה נקרא מלאך שנאמר (במדבר כ׳:ט״ז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. פינחס נקרא מלאך שנאמר (שופטים ב) ויעל מלאך ה' וגו'. חגי נקרא מלאך דכתיב (חגי א) ויאמר חגי מלאך ה' וגו'. ויקרא אל משה ששה שמות נקרא. ירד. אבי גדור. חבר. אבי סוכו. יקותיאל. אבי זנוח. רבי יהודה ברבי אלעאי אומר אף טוביה שמו שנאמר (שמות ב׳:ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא. רבי שמואל בר אמי אמר אף שמעיה שמו שנאמר (ד"ה א' כד) ויכתבם שמעיה בן נתנאל ששמע תפלתו. בן נתנאל שנתן אל תורה לישראל על ידו. הסופר שהיה סופרן של ישראל. מן הלוי משבטו של לוי. לפני המלך והשרים. לפני מלך מלכי המלכים ובית דינו. וצדוק הכהן. זה אהרן הכהן. ואחימלך שהיה אחיו של מלך. בן אביתר. שביתר את העגל ומכולם לא קראו הקב"ה אלא משה. על שם שמשה את ישראל ממצרים. וכן הוא אומר (ישעיהו ס״ג:י״א) ויזכור ימי עולם משה (עבדו) [עמו] וגו': ויקרא אל משה משל למלך שבנה לו שר צבאו היכל ועל כל פינה ופינה הוא כותב שמו של מלך כיון שנכנס המלך ראה שמו כתוב על כל עמוד ועל כל פינה נאה. אמר מי שסידר את כל זה הענין קראו לו ויבוא. כך כיון שעשה משה את המשכן על כל מעשה ומעשה אמר כאשר צוה ה' את משה. שמונה עשר פעמים כנגד י"ח חוליות שבאדם אמר ולמה יעמוד בחוץ קראו לו ויכנס לכך נאמר ויקרא אל משה שמא תאמר כנגד שנאמר באברהם אבינו (בראשית כ״ב:י׳-י״א) ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים תלמוד לומר ויקרא וידבר ויקרא אל משה. נאמר כאן קריאה ונאמר באור קריאה (שם א) ויקרא אלהים לאור יום ואין אור אלא תורה שנאמר (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור. ומשה שבה את התורה שנא' (תהילים ס״ח:י״ט) עלית למרום שבית שבי וגו' לכך נאמר ויקרא אל משה לא היה שם גדול ממשה. ויקרא וידבר הקדים קריאה לדבור לימדה תורה דרך אריץ שלא ידבר אדם לחבירו אא"כ קראו תחלה. ויקרא אל משה. מיכן לא יכנס אדם לבית חבירו אא"כ יאמר לו הכנס. קל וחומר ממשה (שמות מ׳:ל״ה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וגו' וכתיב ויקרא אל משה. ויקרא וידבר למדנו לכל הדברות שבתורה תחלה היה קוראו ואחר כך וידבר. (טו) וזו אחת משלש עשרה מדות שאמר רבי ישמעאל בתורת כהנים שהתורה נדרשת בהם מקל וחומר מגזרה שוה. וכו' קל וחומר לשכינה י"ד אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ודבר זה נאמר בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. בתורה (במדבר י״ב:י״ד) ואביה ירוק ירק בפניה. קל וחומר לשכינה י"ד אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון. תסגר שבעת ימים. נידון נקרא דבר שבא לידון הימנו. ק"ו מן הנביאים (שמואל א כ״ג:ג׳) הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה. מן הכתובים (אסתר ט׳:י״ב) בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ובשאר מדינות המלך מה עשו. וכאלה הרבה במקרא. גזרה שוה מנין תלמוד לומר נאמר בשומר שכר (שמות כ״ב:ז׳) אם לא שלח ידו ללמדנו שהיורשים פטורים בשומר שכר בשומר חנם. ובשומר (חנם) גופיה מנא לן דפטר את היורשים שנאמר (שם) שבועת ה' תהיה בין שניהם להוציא את היורשים שאין אדם מוריש שבועה לבניו שהרי פרשה הראשונה נאמר בשומר חנם וילמד העליון מן התחתון. מבנין אב לא המשכב כהרי המושב ולא המושב כהרי המשכב. הצד השוה שבהם שהן עשוין לנוחת אדם לבדו הזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע ומשא ולטמא בגדים. (כל שהוא) עשוי לנוחת אדם לבדו הזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בגדים יצא המרכב שהוא עשוי לסבלון אחר. משני כתובים. כגון פרשת (נדות) [נרות] ופרשת שלוח טמאים הצד השוה שביניהן שהן (בנו) [בצו] מיד ולדורות אף כל שהוא (בנו) [בצו] מיד ולדורות. מכלל ופרט כיצד מן הבהמה כלל מן הבקר ומן הצאן פרט אין בכלל אלא מה שבפרט בקר וצאן אין מידי אחרינא לא. מפרט וכלל כיצד (שם) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה פרט וכל בהמה כלל נעשה כלל מוסיף על הפרט לרבות (כל הבהמה). מכלל ופרט וכלל. דכתיב (דברים י״ד:כ״ו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך. כלל. בבקר ובצאן וביין ובשכר. פרט. ובכל אשר תשאלך נפשך. חזר וכלל. אי אתה דן אלא כעין הפרט לרבות הדומין לפרט וולד וולדות בארץ אף כל שהוא וולד וולדות בארץ יצאו דגים וכיוצא בהם שאינן מן הארץ אלא מן המים. גמרינן במסכת נזיר (דף לה) בפרק שלשת מינין (וג') מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינין. כללא בתראה מאי אהני. אהני לאוסופי כל דדמי ליה. ותו פרט וכלל ופרט כעין הפרט דיינינן פרטא בתראה מאי אהני. אהני דאי לאו פרטא בתראה הוה אמינא נעשה כלל מוסיף על הפרט. מכדי תרי כללי ופרטא. וכללא כעין פרטא דיינינן מאי איכא ביני ביני איכא דאילו תרין כללא ופרטא אי איכא דדמי ליה אפילו בחד צד מרבינן. תרי פרטי וכללא אי איכא דדמי בשני צדדין מרבינן. כחד צד לא מרבינן. מכדי פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ואתרבי כל מילי ומיעט וריבה נמי ריבה הכל מאי איכא בין מיעט וריבה לפרט וכלל. איכא. דאילו פרט וכלל מרכין אפילו עלין לענין נזיר מיעט וריבה (לפרט) לולבין אין עלין לא. וכן מצאתי במסכת זבחים בפרק ראשון (ד' ע"ב) יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט. וכן כלל ופרט המרוחקין דתניא (סנהדרין מ"ה ע"ב) כל הנסקלין נתלין דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אין נתלה אלא המגדף והעובד עבודת כוכבים במאי קא מיפלגי בהאי קרא (דברים כ״א:כ״ג) והומת ותלית כלל. כי קללת אלהים פרט. מגדף אין מידי אחרינא לא. כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל כיצד (שמות י״ג:ב׳) קדש לי כל בכור יכול אף הנקבה במשמע תלמוד לומר זכר אי זכר יכול אפילו יצאת נקבה לפניו תלמוד לומר פטר כל רחם אי פטר רחם יכול אפילו נולד לאחר יוצא דופן תלמוד לומר בכור. זה כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כדמפרש דבי רב. ויקרא אל משה. נאמר כאן קריאה ונאמר בסנה קריאה מה להלן משה משה אף על כל קריאה כך. ומה להלן היה עונה הנני (הנני) אף על כל קריאה היה עונה הנני. אל משה. הוא משה עד שלא נדבר עמו. הוא משה לאחר שנדבר עמו. ד"א ויקרא אל משה מלמד שכיון שהוקם המשכן נתייאש משה אמר מעתה אין לי עבודה אמר לו הקב"ה עמוד ללמד לישראל סדר קרבנות. ללמדך שכל הבורח מן השררה שררה רודפת אחריו לכך נאמר ויקרא אל משה וידבר לאלתר. דבר אחר וידבר כאשר ידבר איש אל רעהו שנאמר (שם לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. כל הנביאים היו רואין מתשע אספקלריות ומשה מתוך אחת. של כל הנביאים [לא] היו צלולות ושל משה היתה צלולה. ה'. זה השם הנכבד שאינו נקרא ככתבו נכתב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א ונקרא באל"ף דל"ת. אליו. למעט את אהרן. מאהל מועד. יכול מכל הבית תלמוד לומר (שם כה) ודברתי אתך מעל הכפרת. יכול מכל הכפרת תלמוד לומר מבין שני הברוכים דברי רבי עקיבא. מאהל מועד. רבי אליעזר אומר הרי הוא אומר (שם כט) ונועדתי שמה לבני ישראל זה יום שמיני שנא' (ויקרא ט׳:כ״ד) וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם. מאהל מועד. מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא לחוץ יכול מפני שהקול נמוך תלמוד לומר (במדבר ז׳:פ״ט) וישמע את הקול. קול שמפורש בכתובים שנאמר (תהלים כט) קול ה' בכח קול ה' בהדר. לאמר. לך אמור לישראל שלא היה מדבר עמו אלא בשביל ישראל. ד"א לאמר מיכן אמרו חכמים מנין שהאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנאמר לאמר. ד"א מאהל מועד לאמר אמר רבי אלעזר אפילו שניתנה התורה מהר סיני לא נענשו ישראל עליה עד שנתפרש להם באהל מועד. וכן אמר שלמה (שיר השירים ג׳:ד׳) אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. עד שלא ניתנה התורה לישראל היתה נבואה מצויה באומות העולם כיון שניתנה פסקה מאומות העולם וניתנה לישראל שנאמר אחזתיו ולא ארפנו. ואם תאמר הרי בלעם. תשובתך לטובתן של ישראל נתנבא שנאמר (במדבר כ״ד:ה׳) וירד מיעקב. לא הביט און ביעקב. מה טובו אהלין יעקב. עד שהבאתיו אל בית אמי. זה סיני. שנאמר (שמות י״ט:ג׳) כה תאמר לבית יעקב. ואל חדר הורתי. זה אהל מועד חדר שממנו יצאת הוראה לישראל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
תניא חביבה התורה כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה וכן הוא אומר טוב אתה ומטיב למדני חוקיך. טובך עודף מכל באי העולם ועלי עודף טובך. למדני חוקיך. ואומר (תהילים קי״ט:קי״ז) סעדני ואושעה ואשעה בחוקיך תמיד. שלא תהא למד תודה ושוכח ולא אהא למד ויצר הרע מעכבני ושלא אטהר את הטמא ואטמא את הטהור ונמצאתי בוש לעולם הבא. או שמא ישאלני אחד מגויי הארץ וממשפחות האדמה ואיני יודע מה להשיבם ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר (שם) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. ואומר (שם) זמרות היו לי חוקיך בבית מגורי. שמא תאמר בשלוה ת״ל (שם) נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. (שם) נתנו רשעים פח לי מפקודיך לא נטיתי. בזמן שהיה בורח במערות ובמצודות בברחו מפני שאול. אבל משלמד תודה ונתרגל בה אומר (שם) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף שהזהב והכסף מוציאין, את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא שנאמר (שם קלט) ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם. אספרם מחול ירבון. אספרם למעשה ידיהם של צדיקים מחול ירבון הקיצותי ועודי עמך לעתיד לבוא. תנן התם שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב על גביהם. כתר כהונה זכה אהרן ובניו ונטלו. כתר מלכות זכה דוד ונטלו. וכתר תורה מונח כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם שכל מי שזוכה בו כאילו זכה בשלשתן שנא' (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו. ואומר (ישעיה סא) כהני ה' תקראו. וכל שלא זכה מעלה עליו הכתוב כאילו לא זכה באחד מהן. בוא וראה שכל עצמן של שתי כתרים הללו אינם אלא מכחה של תורה שנא' (משלי ח׳:ט״ז) בי מלכים ימלוכו וגו'. (שם) בי שרים ישורו ונדיבים וגו'. ראה נא חכמת התורה החוקים והמצות והמשפטים שהרבה הב״ה לישראל כדי לזכותם שנא' (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. מהם על ידי משה ומהם על ידי משה ואהרן כענין שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. זה אחד (משבעה) מקומות שהיה הדיבור אל משה ואל אהרן. ולפי שהיה הדבר צריך אל אהרן אמר אל אהרן לאמר לדורות.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש תנחומא
בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאדִּיר (ישעיה מב, כא). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְנֵרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם הִזְהַרְתִּי עַל הַנֵּרוֹת, אֶלָּא כְּדֵי לְזַכּוֹתָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (דניאל ב, כב). וּכְתִיב: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחֲשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה (תהלים קלט, יב). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַנֵּרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. תֵּדַע לְךָ, כְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה בַּיִת, עוֹשֶׂה לוֹ חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבַּחוּץ וּרְחָבוֹת מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָאוֹר נִכְנַס מִבַּחוּץ וּמֵאִיר מִבִּפְנִים. וּשְׁלֹמֹה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא עָשָׂה חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבִּפְנִים וּרְחָבוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִבִּפְנִים מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לַחוּץ. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וַיַּעַשׂ לַבַּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקוּפִים אֲטוּמִים (מל״א ו, ד). לְהוֹדִיעֲךָ, שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹרָהּ. וְלָמָּה צִוָּה אֶתְכֶם. כְּדֵי לְזַכּוֹת אֶתְכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת. הֱוֵי, ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאדִּיר. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֱווּ זְהִירִין לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת לִשְׁמִי, וַאֲנִי מֵאִיר לָכֶם אוֹרָה גְּדוֹלָה לֶעָתִיד לָבֹא. לְכָךְ נֶאֱמַר: קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אֹרֵךְ וְגוֹ' (ישעיה ס, א). וּכְתִיב: וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ (שם פסוק ג).
Ask RabbiBookmarkShareCopy