מדרש על ירמיהו 42:16

וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת (דברים כח, סח). אָמַר רַבִּי יִצְחָק בָּאֳנִיּוֹת, בַּעֲנִיּוּת מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים. וְלָמָּה לְמִצְרַיִם, שֶׁכִּעוּר וָרַע יֵשׁ לְעֶבֶד כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר לְרַבּוֹ הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יַחְזְרוּ לְמִצְרַיִם, הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, יג): כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם וגו', וְהַשֵּׁנִי כְּתִיב (דברים יז, טז): וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, וְהָדֵין שְׁלִישִׁי, דִּכְתִיב: וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת. בִּשְׁלָשְׁתָּן כָּפְרוּ וּבִשְׁלָשְׁתָּן לָקוּ. הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, א): הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל. שֵׁנִית, בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מב, טז): וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה וגו'. וְהַשְּׁלִישִׁית בִּימֵי טְרַכִינוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת, יָלְדָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב וְהָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֲבֵלִים, נִשְׁחַק הַוְּלַד בַּחֲנֻכָּה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַדְלִיק אוֹ לֹא נַדְלִיק, אָמְרוּ נַדְלִיק וְכָל מַה דְּבָעֵי לִימְטֵי עֲלָן יִמְטֵי, אַדְלִיקוּ, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לִישְׁנָא בִּישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל טְרַכִינוּס, אִילֵין יְהוּדָאִין כַּד יְלֵידַתְּ הֲווֹ מִתְאַבְּלִין, וְכַד מָיֵית וַלְדָּא אַדְלִיקוּ בּוּצִינִין. שָׁלְחָה וְכָתְבָה לְבַעְלָהּ עַד דְּאַתְּ מְכַבֵּשׁ בַּרְבָּרִיִּין, בּוֹא וּכְבוֹשׁ אִילֵין יְהוּדָאִין דִּמְרָדוּ בָּךְ. סְלִיק לְאִילְפָא וַחֲשַׁב לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין, וְאַיְיתֵיהּ רוּחָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, אֲתָא וְאַשְׁכְּחִינוּן דַּהֲווֹ עֲסִיקִין בְּהָדֵין פְּסוּקָא (דברים כח, מט): יִשָֹּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, אֲמַר לְהוֹן אֲנָא הוּא נִשְׁרָא דַּחֲשֵׁיבִית לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמִין וְאַיְתִיתַנִי רוּחָא בַּחֲמִשָּׁה יוֹמִין, הֵקִיפוֹן לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגָן. וְאֵין קוֹנֶה, לָמָּה אֵין קוֹנֶה, רַב אָמַר עַל יְדֵי שֶׁלֹא הִקְנֵיתֶם דִּבְרֵי הַבְּרִית, שֶׁאֵין בָּכֶם מִי קוֹנֶה דִּבְרֵי חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה, מִנְיַן שֶׁל קוֹנֶה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עַל יְדֵי שֶׁחָזַרְתִּי עַל כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵין מִי קוֹנֶה דִבְרֵי תוֹרָה כַּיּוֹצֵא בָכֶם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם קִנְיָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, מה): וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ, אֲבָל לָאֻמּוֹת אֵין לָהֶם קִנְיָן בָּכֶם. וְלָמָּה יֵשׁ לָכֶם קִנְיָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, עַל יְדֵי שֶׁהִקְנֵיתֶם אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. וְלָמָּה אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין לָהֶן קִנְיָן בָּכֶם, עַל יְדֵי שֶׁלֹא קָנוּ אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם פַּטְרוֹנוֹת, וּמָה הֵן אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית. אָמַר רַבִּי יוּדָא אַתֶּם טַמִּיקָא אַתֶּם, הַלּוֹקֵחַ לוֹ עֶבֶד מִן הַטַּמִּיקָא שׁוּב אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁכֵּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ (אסתר ח, ז): הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, וְאָמַר רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן עַל דְּפָשַׁט יָדֵיהּ בְּטַמִּיקָא כֵּן הֲוָה לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בִּפְרוֹצֶפְּיָה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה פּוֹדָה אֶת הַשְּׁבוּיִים, בָּאֲתָה שְׁבוּיָה אַחַת וּפְדָאַתָּהּ, שְׁנִיָּה, וּפְדָאַתָּהּ, וְכֵיוָן שֶׁמָּטָה יָדָהּ וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִפְדוֹת, מִיָּד הִקִּיפוּהָ לִגְיוֹנוֹת וַהֲרָגוּהָ, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי לְזָרֵז הַשַּׁבָּאִים הַבָּאִים. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר מִי לָקַח לוֹ חָבֵר וּלְמָחָר הוּא לַהֲרִיגָה, מִי לָקַח לוֹ אִשָּׁה וּלְמָחָר הִיא לַהֲרִיגָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת אִי אַתֶּם נִקְנִין, אֲבָל אַתֶּם נִקְנִין לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, שֶׁכֵּן אֶסְתֵּר אוֹמֶרֶת לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ וגו'. שֶׁכֵּן כָּתַב לָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ בַּתּוֹרָה (דברים כח, סח): וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֵיכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קוֹנֶה, שֶׁמָּא לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי, וַוי שֶׁהָיָה בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

כי אשר ראיתם את מצרים, בשלשה מקומות הזהיר המקום לישראל שלא לחזור למצרים שנא' כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עד עולם, ואומר וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (שם יז), ואומר והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה (שם כח). בשלשתם חזרו שם ובשלשתם נפלו, הראשונה בימי סנחריב שנ' הוי היורדים מצרים לעזרה (ישעיה לא), השנית בימי יוחנן בן קרח שנ' והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והחרב אשר אתם דואגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמותו (ירמיה מב), והשלישית בימי טורנינוס. בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו הה"ד אפרים יונה פותה אין לב וגו' (הושע ז). ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת ליפול אל הים ואחת אומרת לשוב למצרים ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן ואחת אומרת נצווח כנגדן. זאת שאמרה ליפול אל הים נאמר להם התיצבו וראו את ישועת ה', זו שאמרה נשוב למצרים נאמר להם כי אשר ראיתם את מצרים, זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם ה' ילחם לכם, זו שאמרה נצווח כנגדן נאמר להם ואתם תחרישון.