ספרא
[א] "וכי יִפֹּל מנבלתם" – יש מנבלתם מטמא ויש מנבלתם שאינה מטמא; פרט ליבשה שאינה יכול להשרות.
ספרא
[ב] מנין לזרעים טמאים שזרען – טהרו? תלמוד לומר "אשר יזרע טהור". או יכול אף על פי שלא השרישו?... תלמוד לומר "הוא".
ספרא
[ג] "וכי יִפֹּל מבנלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא.. וכי יֻתַּן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא" – יש לי בענין זה זרעים טמאים וזרעים טהורים. מחוברים לקרקע ותלושים מן הקרקע. מתן בידי אדם ומתן בידי שמים. אוכלי אדם ואוכלי בהמה. יש לך חילוק! אם אומר אתה: מחוברים טמאים ותלושים טהורים – טמאת את הכל! וכשאתה אומר מחוברים טהורים ותלושים טמאים – טמאת מקצת וטהרת מקצת!