ילקוט שמעוני על התורה
רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה אומר הרי הוא אומר וכל מעשה עזים לרבות כל העשוי מן העזים ואפילו מן הקרנים ואפילו מן הטלפים, שאר חיה בהמה מנין ת"ל וכל מעשה, אם כן למה נאמר עזים פרט לעוף, וכי יפול מנבלתם יש מנבלתם מטמא ויש מנבלתם שאין מטמא, פרט ליבשה שאינה יכולה להשרות, מנין לזרעים טמאים שזרען שיטהרו ת"ל אשר יזרע טהור, יכול אע"פ שלא השרישו ת"ל הוא, וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו' טהור הוא, התולש מעציץ נקוב חייב משאינו נקוב פטור, ר' שמעון פוטר בזה ובזה, לכל מילי כתלוש משוי ליה, והא דתנן אין בין נקוב לשאינו נקוב אלא להכשיר את הזרעים, שאני לענין טומאה דהתורה ריבתה זרעים על כל זרע זרוע אשר יזרע:
ילקוט שמעוני על התורה
תנן התם העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטומאת אוכלין אבל לא לטומאת נבלות, תנינא להא דתנו רבנן שומרין לטומאה קלה ואין שומרין לטומאה חמורה, שומרין לטומאה קלה מנלן, דתנא דבי ר' ישמעאל על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין וכו', ולא שומרין לטומאה חמורה מנלן, דתנו רבנן בנבלתם ולא בעור שאין עליו כזית בשר, יכול הנוגע כנגד בשר מאחוריו לא יהא טמא, ת"ל יטמא. מאי קאמר, אמר רבא ואמרי לה כדי חסורי מחסרא והכי קתני בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר ועור משלימו לכזית, יכול שאני מוציא אף עור שיש עליו כזית בשר הנוגע כנגד (העור) [הבשר] מאחוריו יכול לא יהא טמא ואפילו מעשה יד נמי לא עביד, ת"ל יטמא. בנבלתה ולא בעור שיש עליו שני חצאי זיתים, יכול אף במשא תלמוד לומר והנושא יטמא דברי ר' ישמעאל, רבי עקיבא אומר הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא, אמר עולא שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם אפילו מוליך ומביא כל היום כלו טהור, מ"ט כתיב נשא וקרינן נושא בעינן נושא והוא דנשא [בבת אחת], תנו רבנן בנבלתה ולא בקולית סתומה, יכול אפילו ניקבה ת"ל הנוגע יטמא את שאפשר ליגע טמא שאי אפשר ליגע טהור, אמר ליה רבי זירא לאביי אלא מעתה בהמה בעורה לא תטמא, אמר ליה חזי כמה נקבים יש בה, אמר ליה רב פפא לרבא כוליא בחלבה לא תטמא אמר ליה חזי כמה חוטין נמשכין הימנה, חישב עליה לנקבה מהו. מחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה דמי. תניא האבר והבשר המדולדלין בבהמה ומעורין כחוט השערה יכול יטמא טומאת נבלות, תלמוד לומר וכי יפול עד שיפול, ואפילו הכי טומאת אוכלין מטמא, כיון דאין מעלה ארוכה, מסייע ליה לרב חייא בר אשי דאמר תאנים שצמקו באיביהן מטמא טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת חייב חטאת: