עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(בראשית לח טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה חשובה לזונה א״ר אלעזר שכסתה פניה בבית חמיה דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל כלה שצנועה בבית המיה זוכה ויוצאים ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר נביאים דכתיב (ישעיה א א) חזון ישעיהו בן אמוץ מלכים מדוד וא״ר לוי דבר זה מסורת בידנו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו. (בראשית לח כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה היא מתוצאת מיבעי׳ ליה א״ר אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל ורחקן בא גבריאל וקרבן והיינו דכתיב (תהלים נו א) למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם א״ר יוחנן לאחר שנתרחק סימניה נעשית כיונה אלמת. לדוד מכתם שיצא הימנה דוד שמך ותם לכל ר״א מכתם שהיה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול ד״א מכתם כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה כך בגדולתו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה. (בראשית לח כח) והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותימר ליה מימר א״ר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא ואמרי לה א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנא לן מתמר. (שם) הכר נא א״ר חמא בר חנינא בהכר בשר לאביו בהכר בשרוהו (שם לז לג) הכר נא הכתנת בנך היא אם לא בהכר בשרוהו הכר נא למי החותמת והפתילים הכר נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה לו בבקשה ממך הכר נא בוראך ואל תעלים עינך ממני. (שם לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני היינו דאמר ר׳ חמא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא דכתיב (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב״ה כיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג׳ מבניך מן האור מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה. צדקה ממני מנא ידע יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. (בראשית לח כו) ולא יסף עוד לדעתה אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי כיון שידעת שוב לא פסק ממנה כתיב הכא ולא יסף עוד לדעתה וכתיב התם (דברים ה יט) קול גדול ולא יסף:
עין יעקב
כט (בראשית ל״ח:ט״ו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה חשובה לזונה א"ר אלעזר שכסתה פניה בבית חמיה דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל כלה שצנועה בבית חמיה זוכה ויוצאים ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר נביאים דכתיב (ישעיהו א׳:א׳) חזון ישעיה בן אמוץ מלכים מדוד וא"ר לוי דבר זה מסורת בידנו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו. (בראשית ל״ח:כ״ה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה היא מתוצאת מיבעי' לויה א"ר אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל ורחקן בא גבריאל וקרבן והיינו דכתיב (תהילים נ״ו:א׳) למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם א"ר יוחנן לאחר שנתרחק סימניה נעשית כיונה אלמת. לדוד מכתם שיצא הימנה דוד שמך ותם לכל ד"א מכתם שהיה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול ד"א מכתם כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה כך בגדלותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה. (בראשית ל״ח:כ״ה) והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר לו אנכי הר ותימר ליה מימר א"ר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב הנה בר ביזנא א"ר שמעון חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנא לן מתמר. (שם) הכר נא א"ר חמא בר חנינא בהכר בשר לאביו בהכר בשרוהו (שם לז) הכר נא הכתנת בנך היא אם לא בהכר כבשרוהו הכר נא למי החותמת והפתילים הכר נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה לו בבקשה ממך הכר נא בוראך ואל תעלים עינך ממני. (שם לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני היינו דאמר ר' חמא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא דכתיב (תהילים פ״א:ו׳) עדות ביהוסף שמו יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה כיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האו מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה. צדקה מני מנא ידע יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. (בראשית ל״ח:כ״ו) ולא יסף עוד לדעתה אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי כיון שידעה שוב לו פסק ממנה כתיב הכא ולא יסף עוד לדעתה וכתיב התם (דברים ה׳:י״ט) קול גדול ולא יסף.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים אמר ליה שפיר קאמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חיורא אמר ליה אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי אמר לית באחוורי אפין דאמר ר׳ חנינא הכל יורדין לגיהנם חוץ מג׳ הכל ס״ד אלא אימא כל היורדין לגיהנם עולים חוץ מג׳ שיורדים ואינם עולים ואלו הן הבא על אשת איש והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם רע לחבירו מכנה היינו מלבין אף על גב דדש ביה בשמיה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן (דף נט) נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן כדדרש רבא מאי דכתיב (תהלים לה טו) ובצלעי שמחו ונאספו וגו׳ קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעין בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעה״ב. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה א״ר חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אר״י משום ר׳ שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מתמר דכתיב (בראשית לח כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה: