רות רבה
וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ וגו' (רות ג, י), רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִלֵּילֵךְ אֵצֶל זָקֵן לְבָרְכוֹ, בֹּעַז הָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְלֹא נִפְקַד, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלְּלָה עָלָיו אוֹתָהּ צַדֶּקֶת מִיָּד נִפְקַד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֹּאמֶר נָעֳמִי בָּרוּךְ הוּא לַה'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר רוּת בַּת אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיְתָה וְלֹא נִפְקְדָה, כֵּיוָן שֶׁנִּשֵֹּׂאת לְמַחְלוֹן, וְכֵיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ אוֹתוֹ צַדִּיק, נִפְקְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי. וְרַבָּנָן אָמְרִין שְׁנֵיהֶם לֹא נִפְקְדוּ אֶלָּא מִבִּרְכוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה. הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, הָאִשָּׁה אוֹהֶבֶת בָּחוּר מִסְכֵּן מִזָּקֵן עָשִׁיר.
רות רבה
וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וגו' (רות ד, יא), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה רֹב מְסֻבִּין מִשֶּׁל לֵאָה, לְפִיכָךְ הוּא עוֹשֶׂה אֶת רָחֵל עִקָּר. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כט, לא): וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּר. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, לְפִי שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים כְּנֶגֶד רָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ בָּנִים לִשְׁמָהּ, דִּכְתִיב (ירמיה לא, יד): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְשֵׁם בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים.
תנחומא בובר
[ד"א וירא ה' כי שנואה לאה], אלא ורחל עקרה, היא היתה עיקר הבית, שלא נשתעבד יעקב אלא בשבילה, שנאמר ויעבוד יעקב ברחל (בראשית כט כ), מנין שהיא היתה עיקרה של בית, שכן בניה של לאה מודים, בועז וכל סנהדרין שלו מבני יהודה היו, מבני בניה של לאה, ומה כתיב ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם (רות ד יא), מכאן שרחל עיקר הבית שנאמר ורחל עקרה. אמר ר' ברכיה הכהן (בר) [ברבי] לא היה לה עיקר מיטרין, שנאמר ורחל עקרה וגו', אעפ"כ היא ובניה עיקרו של עולם שאין מעמיד ישראל בעולם אלא בניה של רחל.