מדרש על תהילים 136:4

עושה פלא. עשה פלא אין כתיב כאן אלא עושה פלא לעתיד לבא שנ' (ירמיה טז יד) לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה ישראל ממצרים וגו'. ד"א (שמות טו יא) עושה פלא עשה עמנו פלא ועושה עמנו בכל דור ודור שנ' (תהלים קלט יד) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. ואומר (תהלים מ ו) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ד"א (שמות טו יא) עושה פלא. עושה פלא עם אבות ועתיד לעשות עם בנים שנא' (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אראנו מה שלא הראתי אל אבות שהרי נסים וגבורות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר הם ממה שעשיתי לאבות. וכה"א (תהלים קלו ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח. ואומר (תהלים עב יח-יט) ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו. וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן.

פס'. ואשד הנחלים. ואשד הוא לשון שפך. הנחלים מקום מדרון כמו (דברים ג) אשדות הפסגה. ומשם היו באים עד הבאר. והיו ישראל אומרים שירה עליהם כדרך שאמר משה ובני ישראל שירה על הים וראיה לדבריהם כי אלו המסעות לא נזכרו בפרשת אלה מסעי לא בארה ולא נחליאל ולא מתנה ולא במות לפיכך דרשום חכמי ישראל למדרש נאה. וכן אמר דוד (תהילים קל״ו:ד׳) לעושה נפלאות גדולות לבדו. לפי שאין בעל הנס מכיר בנסו. ד״א על כן יאמר בספר מלחמות ה'. בספר. זה ספר התורה. מלחמות ה'. שנעשו במצרים. את והב. אתא ויהב. בא ונתן אותות ומופתים. בסופה. בים סוף. וראו את שונאיהם מתים בים סוף. וכן אמר דוד (שם עח) אשר שם במצרים אותותיו וגו'. ואת הנחלים ארנון. זה מלחמת האמורי. ד״א על כן יאמר בספר מלחמות ה'. כיון שהגיעו ישראל עד נחלי ארנון אשר במדבר היוצא מגבול האמורי מיד שמחו. אמרו אע״פ שאמר לנו הקב״ה שלא להתגרות במואב הותרנו ליקח את הארץ מיד האמרי וכן אמרו רבותינו עמון ומואב טהרו בסיחון ובעוג. כיצד לפי שאמר הקב״ה למשה (דברים ב׳:י״ט) וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם. אבל כיון שבא סיחון ולקח את חשבון ממואב הותרה ארצם לישראל לכבשה. ומנין שכבשה סיחון דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי. (פירוש) ויקח את כל ארצו מידו. כלומר כל ארצו של סיחון היא שלקחה ממואב. גם שמצאנו למואב היתה ארץ הוא ממה שלקה סיחון. אלא את כל ארצו מוסב לסיחון. שמידו של מואב לקחה. עד ארנון כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי. וכן הוא אופר ביפתח כששלח אל מלך בני עמון (שופטים י״א:כ״ה) הטוב טוב אתה מבלק בן צפור הרוב רב עם ישראל אם נלחום נלחם בם. לפי שישראל לא לקחו מיד מואב ועמון כלום אלא מסיחון ועוג. סיחון כמו שאמרנו (עז) עוג דכתיב (דברים ג׳:י״א) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים וגו'. לכך נאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' כלומר שהיו מספרים זה לזה. מלחמות ה' שעשה ושעתיד לעשות. את והב. את יהב. יו״ד וא״ו משתמשין כמו (בראשית לו) שפו ואונם. (דה״א א) שפי ואונם. היו אומרין אותן בסופה בזריזות כמו (ישעיה כט) סופה וסערה באדם שאמר להכירו מי יתן שהייתי במקום פלוני מרוב שידול. ואת הנחלים ארנון. ואכבוש נחלי ארנון מיד האמורי. ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער וגו'. לימד על כל אלו שנכבשו לפני ישראל שכבר הותרו להם מחמת סיחון ועוג:

למנצח לבני קרח על עלמות שיר. זה שאמר הכתוב (איוב ט י) עושה גדולות עד אין חקר. אין אדם יכול לספר נפלאותיו של הקב"ה. וכן הוא אומר (תהלים קלו ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו. הוא לבדו יודע נסים ופלאים שהוא עושה עמך. כך אמרו בני קרח על עלמות שיר. מעולמין הם הדברים שראינו ואין אנו יודעין מה ראינו. דבר אחר על עלמות שיר. שני עולמים ראינו של צדיקים ושל רשעים ראו דרכן של אותן שהיו בוטחין בחילם שנאמר (שם מט ז) הבוטחים על חילם. אותה שעה מה הן יכולין לעשות אין עושרן עומד להן. וכן הוא אומר (צפניה א יח) גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם. ואל יאמר אדם אבי כשר ובזכותו אני נמלט. אין אברהם מציל את ישמעאל בנו. ולא יעקב לעשו אחיו. וכן הוא אומר (תהלים מט ח) אח לא פדה יפדה איש. ומהו אח. הצדיקים אומרים על אותו היום אח מה קשה. אח לא פדה יפדה. ולמה יקר פדיון נפשם. אמר להן הקב"ה ולא אמרתי לכם קחו אותו עד שהוא בזול. אני כתבתי (שמות כג ח) ושוחד לא תקח. ואמרתי תנו לי שוחד ואני מקבל מכם. שנאמר (משלי יז כג) שוחד מחיק רשע יקח. אילו אותה שעה נתתם לי הייתי מקבל מכם. עכשיו איני מקבל מכם ואין אתם יכולים שאיני מקבל. שנאמר (דברים י יז) ולא יקח שוחד. ולמה (תהלים מט ט) ויקר פדיון נפשם. ומהו וחדל לעולם. מי שהוא חדל באותו היום לעולם ואומר (שם י) ויחי עוד לנצח ולא יראה השחת. ולהיכן הן הולכין. אמרו בני קרח לשאול. שנאמר (שם טו) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר. מהו לבקר. מלמד שיהיו הצדיקים יורדין בכל בקר ובקר ומבקרין אותן. אמרו לבני קרח מה הצדיקים עושים באותה שעה. (אמר) [אמרו] להם אלקים לנו מחסה ועוז עזרה בצרות נמצא מאד. בכל צרה וצרה שמגעת אלינו הוא נמצא לנו. וכן הוא אומר (שם צא טו) יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. בשר ודם אינו יודע מה לעשות עד שמגיע אצל פטרונו. והקב"ה אינו כן אלא עזרה בצרות: