מדרש על תהילים 105:16

ט״ו) שבתי ממונה על העניות ועל המסכנות ועל הדוויה ועל החריבה ועל חולי ומכה הטמונה בגוף ועל המיתה. צדק ממונה על החיים ועל השלום ועל הטובה ועל השלוה ועל ההשקט ועל התורה ועל השמחה ועל העליזה ועל העושר ועל הכבוד ועל השררה. מאדים ממונה על הדם ועל החרב ועל הרשע ועל הקטטה ועל המריבות ועל החבורות ועל הפצעים ועל המלחמות ועל השנאה וקנאה ואיבה ותחרות ועל המכות ועל הברזל (מיתה ע״י ברזל) ועל האש ועל המים ועל המפולת. נוגה ממונה על החן והחסד והאהבה ועל התאוה ועל החמדה ועל פרייה ועל ולדי אדם ועל ולדי בהמה ועל פירות הארץ ועל פירות האילן. כוכב ממונה על החכמה ועל השכל ועל הבינה ועל הדעת ועל המדע לפתח כל פיתוח ולחשוב כל מחשבות בכל מלאכת אומנות, ועל הכתב ועל כל לשון. חמה ממונה על המאור ועל החשך להבדיל בין היום ובין הלילה למנות בו ימים וחדשים ולעשות בו כל מלאכה לפעול בו כל פעולה ולהלוך בו כל הילוך וליגלות בו כל גלות מעיר לעיר וממדינה למדינה. לבנה ממונה על מפתחי שמים וארץ, וערב הוא לעולם לרעה ולטובה, ואע״פ שהן ממונים על הרעה ועל הטובה אין להם רשות לא להטיב ולא להרע מדעת עצמן אלא הכל בקריאה הכל בצווי הכל במאמר יוצר הכל, וכן הוא אומר אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם (ירמיה י׳ ה׳). ומנין שהכל בקריאה שנאמר ויקרא רעב על הארץ (תהלים ק״ה ט״ז), ונאמר כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה וגו' (ירמיה א׳ ט״ו). ומדת הטובה בקריאה מנין שנאמר וקראתי אל הדגן והרביתי אותו ולא אתן וגו׳ (יחזקאל ל״ו כ״ט), ונאמר קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו (ישעיה מ' ג׳) הא למדת שאין להם רשות לא להיטיב ולא להרע מדעת עצמן אלא א״כ ניתן להם רשות מלפני אדון הכל. ואף ישראל לא היו צריכין לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה שנאמר וה׳ הולך לפניהם יומם וגו׳ ולא ימיש עמוד הענן יומם וגו' (שמות י״ג:כ״ב), ואף לעולם הבא אין ישראל צריכין לאור החמה ולא לאור הלבנה לא ביום ולא בלילה שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך וגו' לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה׳ יהיה לך לאור עולם וגו' (ישעיה ס׳ י״ט).

לבנה - ממונה על מפתחי שמים וארץ, וערב הוא לעולם לרעה ולטובה. ואעפ״י שהם ממונים על הרעה ועל הטובה, אין להם רשות לא להטיב ולא להרע מדעת עצמן, אלא הכל בקריאה, הכל בצווי, הכל במאמר יוצר הכל, וכן הוא אומר אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ (ירמיהו י' ה'). ומנין שהכל בקריאה? שנאמר וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ (תהלים ק"ה ט"ז), ונאמר כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה וגו׳ (ירמיהו א' ט"ו). ומדת הטובה בקריאה מנין? שנאמר וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב (יחזקאל ל"ו כ"ט), ונאמר קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה׳ יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ (ישעיהו מ' ג'), הא למדת שאין להם רשות לא להטיב ולא להרע מדעת עצמן אלא א״כ ניתן להם רשות מלפני אדון הכל. (ע״ע מזלות).

ויקרא רעב על הארץ. אמר רבי יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין ועשה לו הקב"ה כמה עלילות וכמה מנגנאות ונמכר יוסף למצרים כדי לירד. ויקרא רעב על הארץ וכל כך למה (שם מו ו) ויבא יעקב מצרימה. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא משל לפרה אחת שהיו רוצין למשוך אותה למקולין שלה ולא היתה נמשכת. מה עשו משכו בנה תחלה והיתה רצה אחריו. כך עשה הקב"ה מנגנאות שעשו אחי יוסף כל אותן הדברים כדי שירדו למצרים גם כן כדי שירד גם יעקב שנאמר (הושע יא ד) בחבלי אדם אמשכם: