מדרש על תהילים 113:3

איש איש מבית ישראל וגו. רוח הקודש אומרת כי ממזרח שמש ועד מבואו [גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה] (מלאכי א' י"א), בשעה שהשמש יוצא על העולם, ועד שהיא שוקעת, היא מקלסת לפני הקדוש ברוך הוא [שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (תהלים קיג ג')], וכן אתה מוצא בשעה שבא יהושע לגבעון וביקש לשתק את החמה, לא אמר לו שמש בגבעון עמוד, אלא שמש בגבעון דום (יהושע י יב), אמר לו השמש ולמה אדום, אין לך כל רגע שאני [איני] מהלך בו, שאני משבח ומפאר ומרומם ליוצרי, ואתה אומר לי דום, ועוד יש קטן מצוה על גדול ממנו, אני גדול ממך, ואתה קטן, ואתה מצוה עלי, כי אני נבראתי ביום הרביעי, ואתה נבראתה ביום הששי, ועוד כי אני קבוע בשמים, ואתה על הארץ, ועל כן צריכים שיהו דבריך מעטים, אמר לו יהושע הרבה אתה אומר בן חורין קטן רשאי במי שיש לו עבד זקן לצוות עליו, לא הקנה אברהם אבינו השמים וכל מה שבתוכם, שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט), ולא זו בלבד אלא שהשתחוית ליוסף, שנאמר וןהנה השמש והירח וגו' (שם לז ט), ואתה מדבר כנגדי, אתה שתוק ואני אקלס לבורא, שנאמר אז ידבר יהושע (יהושע י יב), ואין אז אלא שירה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שמות טו א), מיד ויעמוד השמש ולא אץ לבוא ביום תמים (יהושע י יג):

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צֹוַחַת, כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם (מלאכי א, יא). מִשָּׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ עַד שָׁעָה שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ, אֵין קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹסֵק מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד יְהוֹשֻׁעַ וְעָשָׂה מִלְחָמָה בְּגִבְעוֹן, מַה כְּתִיב שָׁם, אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמוֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְגוֹ' (יהושע י, יב). בִּקֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ לְשַׁתֵּק אֶת הַחַמָּה, אָמַר לוֹ: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם. לֹא אָמַר עֲמֹד אֶלָּא דּוֹם. לָמָּה אָמַר לוֹ דּוֹם. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא מְקַלֵּס, יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לְהַלֵּךְ. דָּמַם, עָמַד. לְכָךְ אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיַּעֲמֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם. אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לִיהוֹשֻׁעַ, יְהוֹשֻׁעַ, וְכִי יֵשׁ קָטָן אוֹמֵר לְגָדוֹל מִמֶּנּוּ דּוֹם. אֲנִי נִבְרֵאתִי בָּרְבִיעִי, וּבְנֵי אָדָם בַּשִּׁשִּׁי, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי דּוֹם. אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, בֶּן חוֹרִין שֶׁהוּא קָטָן וְיֵשׁ לוֹ עֶבֶד זָקֵן, אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שְׁתֹק וְאַבְרָהָם אָבִי הִקְנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּחֲוָה הַשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְגוֹ' (בראשית לז, ט). הֱוֵי, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם. אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, וְכִי אַתָּה גּוֹזֵר עָלַי שֶׁאֱדֹם. אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי שׁוֹתֵק מִי יֹאמַר קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ: דּוֹם אַתָּה וַאֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה בַּעֲבוּרְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' (יהושע י, יב). וְאֵין אָז אֶלָּא שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה (שמות טו, א). וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה (מלאכי א, יא). שָׁאַל רַבִּי אָמִי אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מַהוּ וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה. וְהַתּוֹרָה מַזְהֶרֶת וְאָמְרָה, הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עוֹלוֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם וְגוֹ', כִּי אִם בְּמָקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' (דברים יב, יג-יד). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ וְגוֹ', וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ (ויקרא יז, ג-ד), וְאַתָּה אוֹמֵר, וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי. אָמַר לוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אֵיזוֹ הִיא מִנְחָה טְהוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. אֵין מֻקְטָר אֶלָּא תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּכּוֹן תְּפִלָתִּי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ וְגוֹ' (תהלים קמא, ב). וְאוֹמֵר: וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ (מ״א יח, לו).

דבר אחר, אל״ף - א'פתח ל'שון פ'ה, ופ'ה ל'שון א'פתח. אמר הקב״ה, אפתח לשון של כל בני בשר ודם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום ויום לא בראתי את עולמי. ומנין שלא ברא הקב״ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה? שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ״ו) הוד והדר לפניו בשמים ועוז ותפארת במקדשו בארץ. שמים מכוסים הודו, ותהלתו מלאה הארץ. ומנין שברא הקב״ה את השמים לענין שירה? שנאמר השמים מספרים כבוד אל (תהלים י״ט). ומנין שמיום שברא הקב״ה את הארץ אומרת לפניו שירה? שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק (ישעיה כ״ד) - ואין צדיק אלא הקב״ה, שנא׳ צדיק ה׳ בכל דרכיו (תהלים קמ״ח). ומנין שאף ימים ונהרות אומרים שירה? שנאמר מקולות מים רבים (תהלים צ״ג). ומנין שאף הרים וגבעות אומרים שירה? שנאמר ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יהללו את שם ה׳ כי נשגב שמו לבדו (תהלים קמ״ח). ומנין שכל סדרי בראשית אומרים שירה? שנאמר ממזרח שמש עד מבואו וגו' (תהלים קי״ג). ומנין שאף אדם הראשון פתח פיו בשירה? שנאמר (תהלים צ״ב) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. טוב להודות לה׳ - בארץ מתוך בני אדם, ולזמר לשמך עליון - בשמי מרום בתוך מלאכי השרת: