מדרש על תהילים 99:6

—הוי אומר כל אשה שמתיחדת עם בעלה בקדושה הקב״ה מעמיד ממנה בנים צדיקים שכן מצינו בחנה שנתיחדה עם בעלה בקדושה ולא קפח הקב״ה מתן שכרה ונתן לה הקב״ה בן צדיק כמשה, שנאמר אם יעמוד משה ושמואל (ירמיהו ט״ו:א׳), וכן הוא אומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהילים צ״ט:ו׳). וכן חנה אומרת אל הנער הזה התפללתי, למה שנזרע בקדושה. אמר הקב״ה בעוה״ז תעבתי כל עובדי ע״ז על שהם מזרע טומאה ובחרתי בכם לפי שאתם זרע אמת שנאמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת (ירמיהו ב׳:כ״א), וכתיב ובך בחר ה׳ להיות לו לעם סגולה (דברים ז׳:ו׳), ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם שאתם זרע קודש ברוכי ה׳ שנאמר לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה׳ המה (ישעיהו ס״ה:כ״ג).

ואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (ש״א ח א) ויהי כאשר זקן שמואל ומי סיב שמואל כולי האי והא בר נ״ב הוה דאמר מר (מ״ק פ״ג) מת בנ״ב שנה זהו מיתתו של שמואל הרמתי. אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן זקנה קפצה עליו דכתיב (ש״א טו יא) נחמתי כי המלכתי את שאול אמר לפניו רבונו של עולם שקלתני כמשה ואהרן דכתיב (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטלו מעשה ידי בחיי אמר הקדוש ברוך הוא היכי אעביד לימות שאול לא קא שביק שמואל לימות שמואל אדזוטר מרנני אבתריה לא לימות שאול ולא לימות שמואל כבר הגיעה מלכות דוד ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא אמר הקדוש ברוך הוא אקפוץ עליו זקנה היינו דכתיב (ש״א כב ו) ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וכי מה ענין גבעה אצל רמה אלא לומר לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה תפלתו של שמואל הרמתי ומי מידחי גברא מקמי גברא אין דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (הושע ו ה) על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי במעשיהם לא נאמר אלא באמרי פי אלמא מידחי גברא מקמי גברא:

יא וְאָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב: (שמואל־א ח) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל", וּמִי סִיב שְׁמוּאֵל כּוּלֵי הַאי, וְהָא בַּר חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם הֲוָה! דְּאָמַר מַר: מֵת בַּחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, זֶהוּ מִיתָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זִקְנָה קָפְצָה עָלָיו, דִּכְתִיב: (שמואל א ט״ו:י״א) "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל". אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁקַלְתַּנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דִּכְתִיב: (תהילים צ״ט:ו׳) "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ", מַה מֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן, לֹא בָּטְלוּ מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם בְּחַיֵּיהֶם, אַף אֲנִי, לֹא יִתְבַּטְּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי בְּחַיָּי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵיכִי אִיעָבִיד? לִימוּת שָׁאוּל, לָא קָא שָׁבִיק שְׁמוּאֵל; לִימוּת שְׁמוּאֵל, אַדְזוּטָר, מְרַנְנֵי אַבַּתְרֵיהּ. לָא לִימוּת שָׁאוּל, וְלָא לִימוּת שְׁמוּאֵל, כְּבָר הִגִּיעָה מַלְכוּת דָּוִד, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֶקְפֹּץ עָלָיו זִקְנָה, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שמואל א כ״ב:ו׳) "וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֵשֶׁל בָּרָמָה". וְכִי מָה עִנְיָן 'גִּבְעָה' אֵצֶל 'רָמָה'? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: מִי גָּרַם לְשָׁאוּל שֶׁיֵּשֵׁב בַּגִּבְעָה שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה? תְּפִלָּתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. וּמִי מִידְחִי גַּבְרָא מִקַּמֵּי גַּבְרָא? אִין, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי (יוחנן) [יוֹנָתָן]: מַאי דִּכְתִיב: (הושע ו׳:ה׳) "עַל כֵּן חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים, הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי פִי". 'בְּמַעֲשֵׂיהֶם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'בְּאִמְרֵי פִי', אַלְמָא, מִידְּחִי גַּבְרָא מִקַּמֵּי גַּבְרָא.