מדרש על איוב 12:2

וישלח משה את חתנו ר' יהושע אומר שילחו בכבודו של עולם: ר' אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות: אמר לו הריני הוליך ומגייר את בני מדינתי שמתשובה שאמר להם הר יורע מה אמרו לו אל נא תעזב אותנו (שם י' ל"א) אמרו לו אתה נתת לנו עצה טובה יפה והמקום הודה לדבריך אל נא תעזוב אותנו אמר להן כלום הנר אלא במקום חשך מה עשה נר בין חמה ללבנה אתה חמה ואהרן לבנה אלא הריני הוליך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים: יכול שהלך ולא חזר ת״ל (שופטים א' ט"ז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם אין עם אלא תורה שנ' (איוב י"ב ב') אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה מכאן אמרו כל זמן שחכם קיים חכמתו קיימת מת אבדה הכמתו עמו: וכן מצינו כשמת ר' נתן אבדה חכמתו עמו: הלכו וישבו להן אצל יעבץ שנ' (דה"א ב' נ"ח) ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב כשם שהיה מחבב את התורה כך בניו מחבבים את התורה מאחריו שכן המקום אומר לירמיה (ירמיה ל"ה ב') הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין: ואתן לבני בית הרכבים גביעים מלאים יין וכוסות ואמר להם שתו יין אמר להם המקום אמר לי שתשתו יין אמרו לו אבא צונו שלא לשתות יין כל ימים שהבית הזה חרב ועדיין היה שלא חרב: אלא אמר לנו תהו מתאבלין עליו שסופו ליחרב ואמר לנו אל תסוכו ואל תספרו ואל תשבו בבתים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו: לכך נקראו שמעתים תרעתים סוכתים: תרעתים שלא רצו לגלח: סוכתיס שלא רצו לסוך. שמעתים ששמעו לקול אביהם: ד"א תרעתים ששמעו תרועה מסיני: ד"א שהיו מתריעין בבקשתן ונענין: שמעתים ששמעו לקול דברי תורה: ד"א שהיתה תפלתן נשמעת: סוכתים שהיו יושבין בסכות דכתיב ונשב באהלים: ד"א שהיו מסככין על ישראל ומגינין עליהן מעשה באחד שאמר קרבן בית שותי מים היום יצאת בת קול מבית קדש הקדשים ואמרה להן מי שקבל קרבן אבותיכם במדבר הוא יקבל קרבנכם בשעה זו: ומי הן אלו הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב: ואומר (שופטים א' ט"ז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים הוי אומר הנביא שבית המקדש עתיד ליחרב עמד תור על בניו שלש גזרות שלא ישתו יין ושלא יבנו בתים ושלא יטעו כרמים שנ' (ירמיה ל"ה ו') ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם: ומנין למד שפרישות יין מארכת ימים שהרי ארבעה היו לוהטין אחר האדמה ולא נמצאו כראוי: קין ונח ולוט ועזיהו: קין וקין היה עובד אדמה (בראשית ד' ב'): נח ויחל נח איש האדמה (שם ט' ב'): ולוט וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן (שם י"ג י'): עזיהו כי אהב אדמה היה (דה"ב כ"ו י'): ר' (יוחנן) [נתן] אומר גדול הברית שכרת הקב״ה לבני יתרו יתר מן הברית שכרת לבני דויד שהברית שנכרת עם דויד אינו ברית אלא על תנאי אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (תהלים קל״ב י"ב) אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת על תנאי שנ' (ירמיה ל"ה י"ט) לכן כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים יש אומרין שהשיא מבנותיו לכהנים ועמדו ממנו כהנים גדולים ונתן לו המקום ברית שלא יפסקו ממנו כהנים גדולים לעולם אמר רבן שמעון והלא כבר פסקה כהונה גדולה מה אני מקיים לא יכרת איש ליונדב אלא שלא פסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם: מה אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו שהיה מישראל: (אמר ר' יוחנן עליה צוח בלעם הרשע ואמר איתן מושביך (במדבר כ"ד כ"א) אמר כמה תוקף היה לו בשביל שתי ככרות שאמר קראן לו ויאכל לחם (ב' כ') נותן לו שכר ולבניו עד סוף כל הדורות) עליהם הכתוב אומר (דה"א ד' כ"ג) המה היוצרים אלה בני יונדב בן רכב שהיו יודעין כוח יצירתו של עולם: ד"א שהיתה פרנסתן מבלי מצירה: ד"א שנצרו שבועת מצות אביהם: אמר ר' אבהו זכה יתרו שיצא מבניו מרבצין גדולי תורה בישראל והיזה זה יעבץ שנ' (שם ד' י') ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל: אם ברך תברכני בתלמוד תורה: והרבית את גבולי בתלמידם: והיתה ידך עמי שלא אשכח משנתי: ועשית מרעה שתעמיד לי רעים כמותי: לבלתי עצבי שלא יעציביני יצר הרע מלשנות: ויבא אלהים את אשר שאל [מלמד שנתן לו מה ששאל וכו'] זו משנת ר' נתן: ר' יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה: והרבית את גבולי בבנים ובנות: והיתה ידך עמי במשא ומתן: ועשית מרעה חיים שנתת לי לא יהיה בהן לא חולי עינים ולא מיחוש שנים ולא מיחוש ראש: לבלתי עצבי אם אתה עושה לי כן ואם לאו הריני הולך בנסיסות לשאול: ר' חנניה בן גמליאל אומר לא נאמרו דברים הללו אלא בשנה שנייה בשעה שהעמיד משה אכסלטיינות על ישראל ואימתי העמידן בשנה שנייה שנ' (במדבר ב' ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם:

וישלח משה את חותנו, ר' יהושע אומר, שלחו בכבודו של עולם; ר' אלעזר המודעי אומר, נתן לו מתנות רבות; שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנא' (במדבר י) אל נא תעזוב אותנו. אמר לו, אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו. אמר לו, כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, וכי מה הנר מהנה בין חמה ולבנה, אתה חמה, ואהרן אחיך לבנה, מה יעשה הנר ביניכם; אלא הרני הולך לארצי ואגייר לכל בני מדינתי ואביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה. יכול שהלך ולא עשה, ת"ל (שופטים א) ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים. ואומר וילך וישב את העם, ואין עם אלא חכמה, שנ' (איוב י״ב:ב׳) אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה, אל תקרי תמות אלא תומת, כל זמן שחכם מתקיים חכמתו מתקיימת, מת חכם אבדה חכמתו עמו. וכן מצינו, משמת רבי נתן אבדה חכמתו עמו. הלכו וישבו להם אצל יושבי יעבץ וכי יושבי יעבץ היו, והלא תלמידי יעבץ היו, שנאמר (דה"א ב) ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב. תרעתים, שהיו מתריעים ונענים; שמעתים, ששמעו קול תרועת תורה בסיני; סוכתים, על שום שישבו בסוכות שנ' (ירמיה לה) ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו.

[לישנא אחרינא] וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו (בראשית מט, א), לָמָּה קָרָא לָהֶם, לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵּץ, כְּתִיב (איוב יב, ב): מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח, וּמִי הֵם נֶאֱמָנִים וּזְקֵנִים, יִצְחָק וְיַעֲקֹב אַהֲרֹן וּמשֶׁה. בְּמשֶׁה כְּתִיב (במדבר יב, ז): בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וְכֵן אַהֲרֹן (מלאכי ב, ו): תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וּמִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ (במדבר כ, י): שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, נִדּוֹנוּ בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם (במדבר כ, יב): לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, הֱוֵי מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח, זֶה יִצְחָק וְיַעֲקֹב, יִצְחָק הָיָה מְחַבֵּב אֶת עֵשָׂו שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, וְאָמַר לוֹ (בראשית כז, ד): וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים, וּבִקֵּשׁ לְבָרְכוֹ וּלְגַלּוֹת לוֹ אֶת הַקֵּץ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱבִיר טַעֲמוֹ הֵימֶנּוּ וְלֹא יָדַע אֶלָּא הִתְחִיל חָרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, לג): וַיֶּחֱרַד יִצְחָק וגו', כֵּיוָן שֶׁלֹא מָצָא מַה לּוֹמַר אָמַר (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. וְאַף יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת לְבָנָיו אֶת הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא וגו', וְהֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ וְהִתְחִיל אוֹמֵר (בראשית מט, ג): רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, הֲרֵי טַעַם זְקֵנִים יִקָּח.