מדרש על איוב 12:4

תָּנוּ רַבָּנָן: (על) שְׁלֹשָׁה, (דברים) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם; עַל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. וְעַל מִי שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק. וְעַל פַּרְנָס הַמִּתְגָּאֶה עַל הַצִּבּוּר בְּחִנָּם. רַבִּי הֲוָה נָקַט סֵפֶר קִינוֹת, וְקָרִי בְּגַוֵיהּ, כִּי מָטָא לְהַאי פְּסוּקָא: (איכה ב׳:א׳) "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ, תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל", נָפַל סִפְרָא מִיָּדֵיהּ, אָמַר: (נפל) מֵאִיגְרָא רָם לְבִירָא עֲמִיקְתָּא. רַבִּי וְרַבִּי חִיָּא הֲווּ שַׁקְלֵי וְאַזְלֵי בְּאוּרְחָא, כִּי מַטּוּ לְהַאי מָתָא, אַמְרֵי: אִי אִיכָּא צוּרְבָא מֵרַבָּנָן הָכָא, נֵיזִיל וּנְקַבֵּל אַפֵּיהּ, אַמְרֵי לְהוּ: אִיכָּא צוּרְבָא מֵרַבָּנָן הָכָא, וּמְאוֹר עֵינַיִם הוּא. אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא לְרַבִּי: תִּיבאַתְּ הָכָא, וְלָא תְּזַלְזֵל בִּנְשִׂיאוּתָךְ, אֵיזִיל אֲנָא וְאַקְבִּיל אַפֵּיהּ, תַּקְפֵּיהּ וְאָזִיל בַּהֲדֵיהּ. כִּי הֲווּ מִיפְטְרֵי מִקַּמֵּיהּ, אָמַר לָהֶם: אַתֶּם הִקְבַּלְתֶּם פָּנִים הַנִּרְאִים וְאֵינָם רוֹאִים, תִּזְכּוּ וּתְקַבְּלוּ פְּנֵי שְׁכִינָה, הָרוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי חִיָּא: אִכּוּ הַשְׁתָּא מְנַעְתָּנִי מֵהַאי בִּרְכְּתָא. אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא: מִמַּאן שְׁמִיעַ לָךְ? מִפִּרְקֵיהּ דְּרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמִיעַ לִי. דְּרַבִּי יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר חִיטַיָּא, הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה מְקַבֵּל אַפֵּיה דְּרַבֵּיהּ כָּל יוֹמָא. כִּי קָשׁ, אָמַר לֵיהּ: לָא לִיצְטַעֵר מַר, דְּלָא יָכִיל מַר. אָמַר לֵיהּ: מִי זוּטַר מַאי דִּכְתִיב בְּהוּ בְּרַבָּנָן: (תהילים מ״ט:י׳-י״א) "וִיחִי עוֹד לָנֶצַח, לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת". (מה טעם לא יראה) "כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ", מָה הָרוֹאֶה חֲכָמִים בְּמִיתָתָן כָּךְ, בְּחַיֵּיהֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! רַב אִידִי (בריה) [אֲבוּהָ] דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי הֲוָה רָגִיל, דַּהֲוָה אָזִיל תְּלָתָא יַרְחֵי בְּאוּרְחָא, (והוה יתיב חד יומא באושפיזיה) וְחַד יוֹמָא בְּבֵי רַב, (והדר אתי) וַהֲווּ קָרוּ לֵיהּ רַבָּנָן: "בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא". חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ וְקָרִי אֲנַפְשֵׁיהּ: (איוב י״ב:ד׳) "שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה, קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ". אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בְּמָטוּ מִינָךְ, לָא תַּעֲנִישׁ רַבָּנָן. נָפַק רַבִּי יוֹחָנָן לְבֵי מִדְרָשָׁא וְדָרַשׁ: (ישעיהו נ״ח:ב׳) "וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן", וְכִי בַּיּוֹם דּוֹרְשִׁין אוֹתוֹ וּבַלַּיְלָה אֵין דּוֹרְשִׁין אוֹתוֹ? אֶלָּא, לוֹמַר לְךָ: כָּל הַעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה, (לשמה) מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָסַק כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ! וְכֵן (הוא אומר) בְּמִדַּת פּוּרְעָנוּת, [דִּכְתִיב]: (במדבר י״ד:ל״ד) "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה, יוֹם לַשָּׁנָה", וְכִי אַרְבָּעִים שָׁנָה חָטְאוּ? וַהֲלֹא לֹא חָטְאוּ אֶלָּא אַרְבָּעִים יוֹם? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, אֲפִלּוּ (פעם אחת) [יוֹם אֶחָד] בַּשָּׁנָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָבַר כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ.

רב אידי בריה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והדר אתי והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חליש דעתיה וקרי אנפשיה (איוב יב ד) שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויענהו א״ל ר׳ יוחנן במטו מינך לא תעניש רבנן נפק ר׳ יוחנן לבי מדרשא ודרש (ישעיה נה ב) ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה כולה וכה״א במדת פורענות דכתיב (במדבר יד לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה וכי מ׳ שנה חטאו והלא לא חטאו אלא מ׳ יום אלא לומר לך כל העובר עבירה אחת אפילו פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה כולה:

כל השומע יצחק. יתמה לי איך נהיה דבר זה ללדת אשה בת תשעים, וכן ותצחק שרה (בראשית יח יב), תמה בלבה. ויש צחוק שהוא על דבר עבירה, כדכתיב בישמעאל אשר ילדה לאברהם מצחק (שם כא ט), וכתיב בעגל ויקומו לצחק (שמות לב ו), וכתיב כן איש רימה את רעהו (ויאמר הלא מצחק) [ואמר הלא משחק] אני (משלי כו יט), ויש צחוק שהוא כשחוק, כגזן ויהי כמצחק בעיני חתניו (בראשית יט יד), שהשחוק לשון בזיון ולעג הוא, וכה"א (ה') [יושב] בשמים ישחק (תהלים ב ד), שחוק לרעהו אהיה (איוב יב ד), זולת במקומות מיוחדין נמצא שחוק וצחוק לשון שמחה, כדכתיב ויצא מהם תודה וקול משחקים (ירמי' ל יט), לכך דרש ר' ברכי' צחוק עשה לי אלהים שמחה יתירה עשה לי הקב"ה, כי נתן לי הריון עם בן זכר: