מדרש על איוב 15:18

(דף ז) ת״ר אומרים לפניה דברי הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון (איוב טו יח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם יהודה הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ראובן הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ומה שכרן מה שכרן כדקאמרינן אלא מה שכרן בעוה״ז (שם) להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם בשלמא יהודה אשכחן דאודי דכתיב (בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנא לן דאודי דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר רבש״ע מי גרם לראובן שיודה יהודה וזאת ליהודה מיד (שם) שמע ה׳ את קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוו קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיע (שם) ואל עמו תביאנו לא הוה קא ידע למשקל ולמטרח בשמעתא בהדי רבנן (שם) ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא (שם) ועזר מצריו תהיה בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תשרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי מאן דמפרש חטאיה. כי היכי דלא לחשדו אחוהי בהדיה:

יג ת"ר אומרים לפניה דברי הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון (איוב ט״ו:י״ח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם יהודה הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ראובן הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ומה שכרן מה שכרן כדקאמרינן אלא מה שכרן בעוה"ז (שם) להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם בשלמא יהודה אשכחן דאודי דכתיב (בראשית לא) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנא לן דאודי דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד (דברים ל״ג:ז׳) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר רבש"ע מי גרם לראובן שיודה יהודה וזאת ליהודה מיד (שם) שמע ה' את קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוו קא מיילין ליה למתיבתא דרקיע (שם) ואל עמו תביאנו לא הו הקא ידע למשקל ולמטרה בשמעתא בהדי רבנן (שם) ידיו רב לו לא הו הקא סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא (שם) ועזר מצריו תהיה בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תשרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי מאן דמפרש חטאיה. כי היכי דלא לחשדו אחוהי בהדיה.

וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן (במדבר ה, יט), אֵין מַשְׁבִּיעִין שְׁתֵּי סוֹטוֹת כְּאַחַת, וְאֵין שׂוֹרְפִין שְׁתֵּי פָּרוֹת כְּאַחַת, וְלֹא עוֹרְפִין שְׁתֵּי עֶגְלוֹת כְּאַחַת, וְלֹא הוֹרְגִין שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּאֶחָד, וְלֹא מַסְגִּירִין שְׁתַּיִם כְּאֶחָד, וְלֹא מַחְלִיטִים שְׁנַיִם כְּאֶחָד. (במדבר ה, יט): וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה, בִּלְשׁוֹנָהּ, וְאֶל הַגַּנָּב וְאֶל הַגַּזְלָן, בִּלְשׁוֹנָם. (במדבר ה, יט): אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, מְלַמֵּד שֶׁפּוֹתֵחַ לָהּ בִּזְכוּת, אוֹמֵר לָהּ הַרְבֵּה הַיַּיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה קְדָמוּךְ וְנִשְׁטְפוּ אַל תִּגְרְמִי לַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּמָּחֶה עַל הַמַּיִם. אוֹמֵר לְפָנֶיהָ דִּבְרֵי אַגָּדָה וּמַעֲשִׂים שֶׁאֵרְעוּ בַּכְּתוּבִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּגוֹן (איוב טו, יח): אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִידוּ. וְאוֹמֵר לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן כְּדַאי לְשָׁמְעָן הִיא וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית אָבִיהָ, כְּגוֹן מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן בְּבִלְהָה, וּמַעֲשֵׂה יְהוּדָה בְּתָמָר שֶׁהוֹדוּ עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְלֹא בוֹשׁוּ, מֶה הָיָה סוֹפָן, נָחֲלוּ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. (במדבר ה, יט): וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לַקִּנּוּי, יָכוֹל שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹתוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר: תַּחַת אִישֵׁךְ, אֶת שֶׁהִיא תַּחַת אִישָׁהּ שׁוֹתָה, וְאֵין אֵלּוּ שׁוֹתוֹת. טֻמְאָה, לְהוֹצִיא דֶּרֶךְ אֵבָרִים. (במדבר ה, יט): הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּתְּחִלָּה מוֹדִיעָהּ כֹּחָן שֶׁל מַיִם הַמָּרִים, אוֹמֵר לָהּ בִּתִּי אוֹמַר לָךְ הַמַּיִם הַמָּרִים הָאֵלֶּה לְמָה הֵם דּוֹמִים, לְסַם יָבֵשׁ הַנָּתוּן עַל גַּבֵּי בָּשָׂר חַי וְאֵין מַזִּיקוֹ, כְּשֶׁהוּא מוֹצֵא מַכָּה מַתְחִיל לְחַלְחֵל, אַף אַתְּ אִם טְהוֹרָה אַתְּ שְׁתִי וְלֹא תִמָּנְעִי שֶׁתִּהְיֶה נְקִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הִנָּקִי מִמֵּי וגו', (במדבר ה, כ): וְאַתְּ כִּי שָׂטִית, אֵין לִי אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ, שֶׁלֹא כְּדַרְכָּהּ מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ה, כ): וְכִי נִטְמֵאת. (במדבר ה, כ): וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ, לְהָבִיא אֶת הַסָּרִיס. (במדבר ה, כ): מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ, לְהָבִיא אֶת אֵשֶׁת הַסָּרִיס, עַל הַכֹּל הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.