מדרש על איוב 18:19

כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּאַחֵר, אַמְרֵי: לָא מִידָן לִדַיְנֵיהּ, וְלָא לְעָלְמָא דְּאַתִי לֵיתִי. לָא מִידָן לִדַיְנֵיהּ, מִשׁוּם דְּעָסַק בַּתּוֹרָה. וְלָא לְעָלְמָא דְּאַתִּי לֵיתִי, מִשּׁוּם דְּחָטָא. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מוּטָב דְּלִידַיְנֵיהּ, וְלֵיתִי לְעָלְמָא דְּאַתִי. מָתַי אָמוּת וְאַעֲלֶה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר סָלִיק קוּטְרָא מִקִּבְרֵיהּ דְּאַחֵר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּבוּרְתָא לְמִיקְלֵייהּ רַבֵּיהּ? (בנורא) חַד הֲוָה בֵּינָנָא וְלָא מָצִי לְאַצוּלֵיהּ? אִי נָקִיטְנָא (ליה) בְּיָדִי, מַאן מִירְמִי לֵיהּ מִינָאִי? מָתַי אָמוּת וַאֲכַבֶּה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, פָּסַק קוּטְרָא מִקִּבְרֵיהּ דְּאַחֵר. פָּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָנָא: אֲפִלּוּ שׁוֹמֵר הַפֶּתַח לֹא עָמַד לְפָנֶיךָ, רַבֵּנוּ. בִּתּוֹ שֶׁל אַחֵר אַתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אָמְרָה לֵיהּ: רַבִּי פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לָהּ: בִּתּוֹ שֶׁל מִי אַתְּ? אָמְרָה: בִּתּוֹ שֶׁל 'אַחֵר' אֲנִי. אָמַר [לָהּ]: עֲדַיִין יֵשׁ מִזַּרְעוֹ בָּעוֹלָם? וְהָכְּתִיב: (איוב י״ח:י״ט) "לֹא נִין וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ"? אָמְרָה לוֹ: (רבי) זְכֹר תּוֹרָתוֹ וְאַל תִּזְכֹּר לְמַעֲשָׂיו. [מִיָּד] יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וְסִכְסְכָה סַפְסַלּוֹ שֶׁל רַבִּי. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: לַמִּתְגַּנִין בַּתּוֹרָה כָּךְ, לַמִּשְׁתַּבְּחִין בָּהּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְרַבִּי מֵאִיר, הֵיכִי גָּמַר תּוֹרָה מִפּוּמֵיהּ דְּאַחֵר? וְהָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (מלאכי ב׳:ז׳) "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ, כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא", אִם דּוֹמֶה הָרַב לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת, יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ. וְאִם לָאו, אַל יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רַבִּי מֵאִיר קְרָא אַשְׁכַּח וְדָרַשׁ: (משלי כ״ב:י״ז) "הַט אָזְנְךָ, וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי". 'לְדַעְתָּם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'לְדַעְתִּי'. רַבִּי (יוסי בר) חֲנִינָא אָמַר: מֵהָכָא: (תהילים מ״ה:י״א) "שִׁמְעִי בַת, וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ, וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ" וְגוֹ'. קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי? לָא קַשְׁיָא, הָא, בְּגָדוֹל, הָא, בְּקָטָן. כִּי אָתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אַמְרֵי בְּמַעֲרָבָא: רַבִּי מֵאִיר אַשְׁכַּח תּוּחְלָא, אָכַל גַּוָּהּ, וְשָׁדָא שִׁיחְלָא לְבָרָא. אַשְׁכְּחֵיהּ רַבָּה בַּר רַב שִׁילָא לְאֵלִיָּהוּ, אָמַר לֵיהּ: מַאי קָעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא? אָמַר לֵיהּ: קָאָמַר שְׁמַעְתָּא מִפּוּמַיְהוּ דְּכוּלְּהוּ רַבָּנָן, וּמִפּוּמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר לָא קָאָמַר. אָמַר לֵיהּ: אַמַאי? [מִשּׁוּם] דְּקָא גָּמַר שְׁמַעְתָּא מִפּוּמֵיהּ דְּאַחֵר. אָמַר: וּמַאי נַפְקָא מִינָהּ? רַבִּי מֵאִיר, רִמּוֹן מָצָא, תּוֹכוֹ אָכַל, קְלִפָּתוֹ זָרַק. אָמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא קָאָמַר: מֵאִיר בְּנִי כָּךְ הוּא אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה לָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת? "קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְרוֹעִי". אִם כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְטַעֵר עַל דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים, (שנשפך) קַל־וָחֹמֶר עַל דָּמָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ:

בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי אמרה ליה רבי פרנסני אמר לה בתי של מי את אמרה בתו של אחר אני אמר עדיין יש מזרעו בעולם והכתיב (איוב יח יט) לא נין לו ולא נכד בעמיו אמרה לו רבי זכור תורתו ואל תזכור למעשיו, ירדה אש מן השמים וסכסכה ספסלו של רבי בכה רבי ואמר למתגנין בתורה כך למשתבחין בה על אחת כמה וכמה:

דבר אחר האויב תמו חרבות. תני בשם רבי אלעזר שבועה נשבע הקב"ה בכסא כבודו שלא להשאיר זכר עמלק תחת השמים. (איוב יח יט) לא נין לו ולא נכד בעמו. שלא יאמרו אילן זה של עמלק היה שנאמר אבד זכרם המה. א"ר לוי בשם רבי חמא כל זמן שזרעו של עמלק קיים לא השם שלם ולא הכסא שלם עד שיאבד זכרו של עמלק שנאמר (שמות יז טז) כי יד על כס יה. היה צריך לומר על כסא ה'. וכשיאבד זכרו של עמלק מן העולם השם שלם והכסא שלם. שכן כתיב האויב תמו חרבות לנצח. מה כתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו וגו':