מדרש על איוב 18:2

והחטה והכסמת לא נוכו כי אפילות הנה. שעדיין גרגריהן אפילו בתוך קשן, שהרי עדיין לא עשו גרגרים ועדיין הן דשא, לפיכך לא נשתברו, ואע"ג דדרשינן ליה בלשון אופל, מיהו רבנן קרו להו לפירי דמתאחרי אפלי ולמקדמי חרפי, דתנן בארבעה [פרקים] העולם נידון בפסח על התבואה וכו', ובעינא בגמרא האי תבואה מאימת, אלימא הא תבואה דקיימא כל הני הרפתקי דעדו עלה אימת איתדון. פי' הפרתקי היינו זמנים, דכתיב קנצי למילין (איוב יח ב), ומתרגמינין הפרתקי למיליא, ואלא תבואה דמזדרעא, למימרא דחד דינא מיתדנא, והתניא תבואה שאירע בה מקרה [או אונס] קודם הפסח נידונה לשעבר, אחר הפסח נידונית להבא, אדם שאירע בו מקרה או אונס קודם יום הכפורים נידון לשעבר, אחר יום הכפורים נידון להבא, (א"ר) [אמר רבא] שמע מינה דתרי דינא מיתדנא, אמר אביי הלכך כי חזי אינש מצלח זרעא אפלא, ליקדם וליזרע חרפי, דעד דמטי למידיינה קדים סליק, וכמה כמותן בתלמוד: