מדרש על איוב 2:8

וַיָּמֻתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן (רות א, ה), רַבִּי חוּנְיָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי אָבִין וְרַבִּי זַבְדָא חֲתָנֵיהּ דְּרַבִּי לֵוִי, לְעוֹלָם אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים פּוֹרֵעַ מִן הַנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מֵאִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, יד): וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, (עמוס ט, יג): וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר (איוב א, טו): וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא יָצְאוּ מִכְּפַר קְרִינוֹס וְהָלְכוּ כָּל הָאֲבוֹלִין עַד מִגְדַּל צַבָּעִים וּמֵתוּ שָׁם, (איוב א, טו): וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא רַק מִעוּט, אַף הוּא מְשֻׁבָּר וּמֻלְּקֶה. אָמַר רַבִּי יוּדָן לְבַדִּי, (איוב א, טז): עוֹד זֶה מְדַבֵּר, אַף הוּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר בְּשׂוֹרָתוֹ מִיָּד מֵת. (איוב א, יז): עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלשָׁה רָאשִׁים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אִיּוֹב הִתְחִיל מְגַיֵּס חֵילוֹתָיו לַמִּלְחָמָה, אָמַר כַּמָּה חֲיָלוֹת אֲנִי יָכוֹל לְחַיֵּל, כַּמָּה גְּיָסוֹת אֲנִי יָכוֹל לְגַיֵּס, וְהָאֻמָּה בְּזוּיָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם (ישעיה כג, יג): הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, הַלְּוַאי לֹא הָיָה בָּא לְהַפִּיל אֵימָתוֹ עָלַי, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לוֹ (איוב א, טז): אֵשׁ הָאֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם, אָמַר מִן הַשָּׁמַיִם הוּא, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, (איוב לא, לד): וָאֶדֹּם לֹא אֵצֵא פָתַח, מִיָּד (איוב ב, ח): וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ. אַף בְּמִצְרַיִם כָּךְ הָיָה (תהלים קה, לג): וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם, וְאַחַר כָּךְ (תהלים עח, מח): וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם, וְאַחַר כָּךְ (תהלים עח, נא): וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם. וְאַף בִּנְגָעִים כֵּן, בַּתְּחִלָּה הֵן בָּאִין עַל בֵּיתוֹ, אִם חָזַר בּוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו, הֲרֵי הֵן טְעוּנִין חֲלִיצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, מ): וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ. אִם חָזַר בּוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו, טְעוּנִין נְתִיצָה. חָזַר בּוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו, בָּאִים עַל הַבְּגָדִים וּטְעוּנִים כִּבּוּס. חָזַר בּוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו, טְעוּנִין קְרִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, נו): וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד. אִם חָזַר בּוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו, טְעוּנִין שְׂרֵפָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, נב): וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד. אַחַר כָּךְ הֵן בָּאִין עַל גּוּפוֹ, אִם חָזַר בּוֹ מוּטָב וְאִם לָאו, יוֹצֵא וּבָא. אִם חָזַר בּוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו (ויקרא יג, מו): בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. וְאַף בְּמַחְלוֹן וְכִלְיוֹן כָּךְ הָיָה, בַּתְּחִלָּה מֵתוּ סוּסֵיהֶם, חֲמוֹרֵיהֶם, גְּמַלֵּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ, וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ, וְאַחַר כָּךְ, וַיָּמֻתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן. וַתִּשָּׁאֶר הָאִשָּׁה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא נֶעֶשְׂתָה שְׁיָרֵי שְׁיָרִים.

[ו] כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרושו כי מכת אויב היכיתיך (ירמיה ל:יד). מכת אויב, מכת איוב היכיתיך. באיוב כת' כשדים שמו שלשה ראשים (איוב א:יז), ובירושלם כת' והעיר נתנה ביד הכשדים (ירמיה לב:כד). באיוב כת' אש אלהים נפלה מן השמים (איוב א:טז), ובירושלם כת' ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה (איכה א:יג). באיוב כת' ויקח לו חרש להתגרד בו (איוב ב:ח), ובירושלם כת' איכה נחשבו לנבלי חרש (איכה ד:ב). באיוב כת' וישבו אתו לארץ שבעת ימים (איוב ב:יג), ובירושל' כת' ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב:י). באיוב כת' שק תפרתי עלי גלדי (איוב טז:טו), ובירו' כת' חגרו שקים (איכה שם). באיוב כת' ועוללתי בעפר קרני (איוב שם), ובירוש' כת' העלו עפר על ראשם (איכה ב:י). באיוב כת' חנוני חנוני אתם רעי (איוב יט:כא), ובירושל' כת' לא אתן לכם חנינה (ירמיה טז:יג). באיו' כת' כי יד אלוה נגעה בי (איוב שם כא), ובירוש' כת' כי לקחה מיד י"י כפלים (ישעיה מ:ב). א"ר יהוש' בר' נחמיה מה אם איוב שלקה בכפלים נתן לו שכרו בכפלים, אף ירושל' מתנחמת בכפלים, נחמו נחמו עמי (שם מ:א).

וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר (בראשית כו, כו), מְגֹרָר, מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסוּ לִסְטִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהָיוּ מְקַרְקְרִים בּוֹ כָּל הַלָּיְלָה. דָּבָר אַחֵר, מִגְּרָר, מְגֹרָר, מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ בוֹ צְמָחִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב ב, ח): לְהִתְגָּרֵד בּוֹ. (בראשית כו, כו): וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ הָיָה שְׁמוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר סִיעַת מְרַחֲמוֹהִי. (בראשית כו, כו): וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר פִּיכֹל שְׁמוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר פֶּה שֶׁכָּל צִבְאוֹתָיו נוֹשְׁקִים לוֹ עַל פִּיו.