מדרש על איוב 20:17

—וכמה היה אורכו של האיפודרומין, שלש פרסאות על שלש פרסאות,ופרסא אחת היתה, ובאמצע היו שני טורים עשוים וסבכים עשיות, וכל מיני חיה ועוף היו קבועים בהם, והיו סביבם רצים הסוסים והרצים שמונה פעמים ביום. שאלו תלמידיו לר׳ זירא, באיזה יום היו עושין איפודרומין, ר׳ זירא אומר בהשלמת החדש, ר׳ יוסי אומר בראש החדש, אביי אומר בשני בחדש, ר׳ יוחנן אומר בשלישי בחדש שבאלו הימים היה המלך עושה דיקסומין, בהשלמת החדש היה עושה לחכמים ולתלמידים ולכהנים וללוים, ובראש החדש היה עושה לכל ישראל הדרים בירושלם, בשני בחדש היה עושה לכל הבאים מן הכרכים והכפרים ומכל האומות, ומשלישי בחדש [ואילך] לא היה עושה איפודרומין. אמרו לו תלמידיו, מאיזה מקום היה נובע אותו הדיקסימון (cisterne)? אמר להם כתיב וַיַּעַשׂ לִפְנֵי הַבַּיִת עַמּוּדִים שְׁנַיִם וגו' וְהַצֶּפֶת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ אַמּוֹת חָמֵשׁ (דהי״ב ג׳ ט״ו) מהו הַצֶּפֶת? אלו שני אריות זהב על העמוד האחד ושני אריות זהב על העמוד השני, והיו משני אריות יוצאים קונדיטין ושני אריות זוחלים מיני בשמים לקיים מה שנאמר לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים וגו׳ (שה"ש א' ג'). ומאיזה מקום היו נובעין? מגן עדן להראות דוגמא לישראל לעתיד לבוא שהם עתידין לראות כל אלו בעיניהם, שנאמר (שה"ש שם) עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ - אל תקרי עלמות אלא עולמות. התחילו תלמידיו להיות תמהים, אמר להם ר׳ יוחנן ומה אתם תמהים שלעתיד קטן שבישראל יהיה גדול משלמה במלכותו. ומה בימי שלמה, מפני שני אריות היה יוצא קונדיטין ומשני אריות בשמים אבל לעתיד לבוא לפרות (בפלגות?) כחרדל (הירדן?) ופרת כולם של אפרסמון, ובשמים ויין וחלב ודבש וכל מיני מתיקה המזומנים לצדיקים. ושמא תאמר לרשעים? חס ושלום! לא יראו בפלגותיהם, שנאמר אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה (איוב כ׳ י״ז). אמר ר׳ יוחנן, ארבעה דימוטית היו באיפודרומין של מלך, ובכל אחד ארבעת אלפי איש, ובכל דימוט היו שבכות נעשות וכותרות מחוזקות בברזל נחשת וזהב, ועל כל כותר שבעה בימי - אחד למעלה מחברו, וארבע נדבכות - אחד למעלה מחברו, ועל כל נדבך מאה איש, ובכל דימוט שני דלתות מעצי שמן, והיו קבועים בהם כל מיני כלי זהב ואבנים טובות ומרגליות וכרובים ותימורים קבועים בזהב, והיה הולך אורם למקום רחוק מירושלם, ולפני כל דימוט חליל ועוגב היו מרננים למעלה ואלו מכים בחליל לטעמם. אמר ר׳ יוסי, לארבעה חלקים היו נחלקים. המלך ועבדיו וחכמים ותלמידים וכהנים ולוים היו לבושים תכלת, וכל ישראל היו לבושים לבנים, והבאים מן הכרכים ומן הכפרים ומשאר מקומות היו לבושים אדומים, ואומות העולם שהיו באים ממרחק להביא למלך מנחה היו לבושים ירוק. אמרו לו תלמידיו, מפני מה אלו ארבעה מיני בגדים? אמר להם, כנגד ארבע תקופות: מתקופת תשרי עד תקופת טבת - הימים הם כתכלת, מטבת עד ניסן - השלג יורד והיו לבושים לבנים, מניסן עד תמוז - הים טוב לפרש בו והיו לבושים ירוק, מתמוז ועד תשרי - הפירות יפות ואדומות ואז היו לובשים בגדים אדומים.

זבדי בן לוי אמר שני אלפים אמה היה יורד המן בכל יום, והיה עומד עד ארבע שעות, כיון שהיה השמש באה עליו היה נימוק ונעשה נחלים נחלים ושטף ויורד, ולמי היה מתוקן עכשיו, לצדיקים לעולם הבא, מי שהוא מאמין זוכה ואוכל ממנו, ומי שאינו מאמין אל ירא בפלגות וגו' (איוב כ יז), וכיון שהיה יורד בנחלים היו אומות העולם באין לשתות ממנו, והוא נעשה בפיהם גד ולענה, שנאמר והמן כזרע גד הוא וגו' (במדבר יא ז). אבל לישראל נעשה בתוך פיהם דבש, כשם שאומר וטעמו כצפיחית בדבש (שמות טז לא). אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום חשבון הוא שהיה המן יורד לישראל [בכל יום] מזון שני אלפים שנה, וגבהו ששים אמה, כתיב במבול ביום הזה נבקעו כל מעינות וגו' (בראשית ז יא), וכתיב במן ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח (תהלים עח כג), הדלת ארבע חלונות, וכתיב נוצר חסד (שמות לד ז), וכתיב פוקד עון אבות וגו' (שם), מיכאן שמדה טובה מרובה על מדה פורעניות חמש מאות כפלים שתי חלונות שנפתחו במבול ירדו כל אותן הגשמים שנים עשר חדש, וכאן כתיב ודלתי שמים פתח, מיכאן שהיה המן יורד בכל יום מזון שני אלפים שנה.

תערוך לפני שלחן. זה המן. איסי בן עקיבא אומר גבהו של מן חמשים אמה. (ומי שאינו מאמין אל יראה באותה הטובה. שנאמר (איוב כ יז) אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה):