מדרש על איוב 20:22

ר׳ ישמעאל פתח, פוקד עון אבות על בנים (שמות כ׳), כיון שבקשו ישראל לירד למצרים (אחר החורבן), אמרו ישראל לירמיהו שאל נא מאלהיך אם נרד למצרים ואם לאו. אמר להון, ומה נוח לכון דאנא שאיל ליה דאתון ליתבון עבדין רעותיה? נשבעו לו שכל מה שהוא אומר להן הן עושין. הלך ושאל להקב״ה, אמר לו אמור נא להם שבו נא בארץ ועבדוני ועבדו את מלך בבל וייטב לכם, וכשבקש הקב״ה להעמיד עליהם את הדבר הרע (בימי חרבן בית שני), הלך אותו מלך אלכסנדרי (בירושלמי סוכה פרק החליל מסופר בזה מטוריינוס ובאסתר רבה פ"א מטריכינוס) להלחם עם ברבריים וילדה אשתו הרשעה בן בזמן שישראל בכל מקום הולכים יחפים ובוכים על חרבן בית האלהים (ט׳ באב), וכיון שהגיע אותו תינוק לחנוכה, נפטר בזמן שישראל שמחים וששים ומדליקין נרות, ושמחה ומשתה ויום טוב בכל מקום שישראל שם. שלחה המלכה ואמרה לבעלה, עד שאתה נלחם בברבריים בוא והלחם במדינתך שישראל עשו כך וכך. נתן לבו לבוא לעשרה ימים נשאו הרוח ובא לחמשה, ובא ומצאן קורין פסוק זה: יִשָּׂא ה׳ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר (דברים כ״ח מ"ט). אמר להון, אנא דהוינא סבור למיתי לעשרה ואתית לחמשה, התחיל להרוג בהם עד שהיה הדם מגלגל אבן של משא ארבעים סאה והורידה לים מהלך י"ח מיל, ויש אומרים עד שראה מי קיפוס (קיפרוס), וכשעלה אספסיינוס שחיק עצמות והקיף את חומות ירושלם, אמר לאנשי ירושלם (שברו) [שגרו] קשת אחת וחץ אחד (לאות הכנעה ושעבוד) ואלך מעליכם. אמר להם שתים שלש פעמים ולא קבלו, אמר להם ריב״ז גורמין אתם למדינה זו שתחרב ולבית שישרף, אמרו לו כשם שיצאנו על שרים הראשונים והרגנום כך נצא על זה ונהרגהו, וכיון שלא שמעו לדברי ריב״ז, אמר לתלמידיו בני עמדו והוציאוני מן המדינה הזאת כי אני יודע שסופה להחרב והבית לישרף. כיון ששמעו תלמידיו כך, נתנו אותו בארון, נטלו ר׳ אליעזר בראשו ור׳ יהושע ברגליו, והיו הולכין עד שהגיעו לשער המדינה. אמרו, פתחו השער ונצא ונקבור מת זה. אמרו להם, עד שנדקרנו אותו תחלה (לדעת אם הוא מת), אמרו להם ר״א ור׳ יהושע תוציאו שם רע על מדינתכם שיאמרו את רבם דקרו, כששמעו כן עמדו ופתחו להם. וכל אותו הזמן שהיה ריב"ז במדינה, היה לוקח אגרות וכותבן וכורכן על החצים וזורקן חוץ למדינה, וכתוב בהן ריב״ז נאמן הוא למלך, וכשיצא חוץ למדינה הלך לשאול בשלומו של מלך, אמר לו אתה הוא בן זכאי, אמר לו הן, אמר לו הרגזתני שעכבת לבוא עד עתה, ואע״פ שאין המדינה חזקה איני יכול לה ואנשיה גבורים והורגים בחיילותי תילי תילים בכל יום וחיילותי מתמעטים. אמר לו, אל תירא, שכתוב בידינו שאין הבית חרב אלא ביד מלך, שנאמר והלבנון באדיר יפול (ישעיה י׳). א״ל, אני אינני מלך. א״ל ריב״ז, בקרוב תהא מלך. לאחר שלשה ימים בא לו שליחות מרומי לאמר מת נירון קיסר והמליכוך בני רומי. מיד שלח וקרא לריב"ז ואמר לו, שאל לך שאלה מה שתרצה ואתן לך. א״ל שואל אני את יבנה שנשב בה ונלמוד בה ומצות ציצית ושאר כל המצות שבתורה. א״ל הרי אני נותנה לך במתנה, וגזר שלא תחרב יבנה לעולם. מה עשו הסיקריקין שבירושלם? עמדו ושרפו כל האוצרות שבהן המזונות עד שלא השאירו מחיה בעיר, התחיל הרעב להתחזק במדינה עד שהיו שולקין התבן ושותין מימיו ויוצאין ועושין בחיילות נקמות גדולות וחוזרין, כיון שראה אספסיינוס צואתן של אותן היוצאין כי אין בה מין דגן, שלח וקרא לכל חיילותיו ואמר להם בואו וראו בני ישראל רעבים וצמאים ויוצאין והורגין בכם, אילו היו אוכלין ושותין על אחת כו״כ, קרא לכל חיילותיו ואמר להם, הביאו לי נסרים של ארז, והביאו לו, ועשאו כמין מסבך בשתי פגישות, והיו זורקין בהם אבנים לחומה עד שנפרצה, ועשה קלע ונתן לתוכו ראש חזיר והיו משליכין מעל הבירה שעל המזבח, והיו אומרים כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק (משלי ז׳) והיו הורגין והולכין עד שהגיעו להיכל, אמרו זה לזה, מי יכנס תחלה אצל ארי, אמר להם טיטוס בן אספסיינוס, עליו אמר הכתוב הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו (שם כ״א כ"ט), ולא עוד אלא שנטל את הסייף וגדר את הפרכת, ותפש זונה אחת והכניסה לקדשי הקדשים, ופרש ספר תורה ועבר בה עבירה, והתחיל מגדף ומחרף ומנאץ ומרקק כלפי שמיא, ואומר זה הוא סנחריב (אספסיינוס) וחיילותיו, הריני בביתו וברשותו, אם יש בו כח יעמוד כנגדי. אבא חנן אומר, מי כמוך חסין יה (תהלים פ״ט) שאתה שומע חירופיו וגידופיו של אותו רשע ושותק, למחר כשתתמלא סאה שלו תביא עליו הפורעניות, שנאמר בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ (איוב כ׳ כ"ב). נטל את הפרכת ועשאוהו גרגותני וגורר [וגודר] את כלי בית ה׳ ונתן בספינה לילך ולהשתבח ברומי, עמד עליו נחשול של ים לטבעו, התחיל מחרף ומגדף כלפי שמיא ואמר כשהייתי בביתו ובירושלם לא היה בו כח כנגדי, ועכשיו קדמני בים, כמדומה שאין כחו של אלוה זה אלא במים, שכן עשה לאנשי דור המבול ולפרעה ולסיסרא, אם יש בו כח יצא עמי ליבשה ויעשה עמי מלחמה. אמר לו הקב״ה, רשע! וכי עמך אני עושה מלחמה והלא בריה קלה שבראתי בעולם אותה אני שולח שתעשה עמך מלחמה. באותה שעה רמז הקב״ה לים ועמד מזעפו עד שיצא משם, כיון שיצא ליבשה יצאו בני רומי לקראתו והיו מקלסין אותו ואומרים לו נצחת נצחת, נאה אתה למלוך! נכנס למרחץ ויצא, הביאו לפניו פיילי של יין מבושם לשתות. וכשהוא שותה, נכנס יתוש לתוך חוטמו והיה חופר ואוכל עד שהגיע למוחו, וכשמת טיטוס פרעו את מוחו ומצאו שם היתוש כמו גוזל בר יונה משקל תרין ליטרין, וכד פרחה נפשיה דטיטוס פרחה נפשיה דדין (עי׳ גיטין נ״ז.).

וכי מאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצוא חשבון (ישעיה ט ד) כי כל סאון סואן ברעש למה לי לכמדה ומאחר דנפקא ליה מכי כל סאון סואן ברעש (שם כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה למה לי לכדרבי חיננא בר פפא דא״ר חיננא בר פפא אין הקב״ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה שנאמר בסאסאה בשלחה וגו׳ איני והאמר רבה ג׳ כוסות האמורות במצרים למה אחת ששתתה בימי משה ואחת ששתתה בימי פרעה נכה ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה וכי תימא הנך אזדי והני אחריני נינהו והתניא א״ר יהודה מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר״ע אמר מנימין גר המצרי אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל אלא אי אתמר הכי אתמר א״ר חיננא בר פפא אין הקב״ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה. אמימר מתני לה להא דר׳ חיננא בר פפא אהא מאי דכתיב (מלאכי ג ו) כי אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם אני ה׳ לא שניתי לא הכיתי אומה ושניתי בה ואתם בני יעקב לא כליתם דכתיב (דברים לב כג) חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. א״ר המנונא אין הקב״ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר (איוב כ כב) במלאת שפקו יצר לו:

טז וכי מאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצוא חשבון (ישעיה ט) כי כל סאון סואן ברעש למה לי לכמדה ומאחר דנפקא ליה מכי כל סאון סאון סואן ברעש (שם כז) בסאסאה בשלחה תריבנה למה לי לכדרבי חיננא בר פפא דא"ר חיננא בר פפא אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה שנאמר בסאסאה בשלחה וגו' איני והאמר רבה ג' כוסות האמורות במצרים למה אחת ששתתה בימי משה ואחת ששתתה בימי פרעה נכה ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה וכי תימא הנך אזדי והני אחריני נינהו והתניא א"ר יהודה מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר"ע אמר מנימין גר המצרי אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר חיננא בר פפא אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה. אמימר מתני לה להא דר' חיננא בר פפא אהא מאי דכתיב (מלאכי ג) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם אני ה' לא שניתי לא הכיתי אומה ושניתי בה ואתם בני יעקב לא כליתם דכתיב (דברים לב) חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. א"ר המנונא אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר (איוב כ) במלאת שפקו יצר לו.