מדרש על איוב 20:7

ט אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן עַל הַצִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה [בְּיִשְׂרָאֵל], שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט״ז:י״ח) "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ". אָמַר רַב אַשִׁי: וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִיד חָכָם, כְּאִלּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ". כְּתִיב: (שמות כ׳:כ׳) "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב", אֱלֹהֵי כֶּסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב הוּא דְּלָא עַבְדֵי, הָא דְּעֵץ וָאֶבֶן שָׁרִי? אָמַר רַב אַשִׁי: אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף, וֵאלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל זָהָב. רַב, כִּי הֲוָה אַתִּי לְבֵי דִּינָא, אָמַר הָכִי: בִּרְעוּת נַפְשָׁאִי לִקְטָלָא נָפִיק, וּצְבִי בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבִיד, וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ עַיִּל, הַלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כִּיצִיאָה. כִּי הֲוָה חָזִי אַמְבּוּהָא דְּסַפְרֵי אַבַּתְרֵיהּ, אָמַר: (איוב כ׳:ז׳) "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְגוֹ', כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד" וְגוֹ'. מַר זוּטְרָא חֲסִידָא, כִּי הֲווּ מְכַתְּפֵי לֵיהּ בְּשַׁבְּתָא דְּרִיגְלָא, אָמַר הָכִי: (משלי כ״ז:כ״ד) "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר".

דָּבָר אַחֵר, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּתִיב (איוב כ, ו): אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, לְרוּמָא. וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ, לָעֲנָנָה. (איוב כ, ז): כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד, מַה גְּלָלִים הַלָּלוּ מְזֹהָמִין כָּךְ הוּא מְזֹהָם. (איוב כ, ז): רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ, חָמְיָין לֵיהּ וְלָא חָכְמִין לֵיהּ, אָן הוּא הָמָן וְאָן הוּא שַׁלְוָתוֹ. רַבִּי פִּנְחָס הֲוָה מִשְׁתָּעֵי אִילֵין עוֹבָדַיָא, אֲרִי עָשָׂה סְעוּדָה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן עוֹרוֹת שֶׁל אֲרָיוֹת וּזְאֵבִים וְחַיּוֹת רָעוֹת, מִן דַּאֲכָלוּן וּשְׁתוֹן אֲמָרִין הַלְּוַאי מָאן יֵימַר קוֹמֵינַן זְמִירָא, תָּלְיָין עֵינֵיהוֹן בַּהֲדֵיהּ תַּעֲלָא, אֲמַר לוֹן עָנְיִין לִי אַתּוּן מַה דַּאֲנָא אָמַר לְכוֹן, אֲמָרִין הֵן, אֲמַר לוֹן מַאן דְּאַחֲמֵי לָן בְּעִילָאֵי הוּא יַחֲמֵי לָן בְּאַרְעָאֵי. כָּךְ מִי שֶׁהֶרְאָנוּ בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ וּצְלִיבָתָן, הוּא יַרְאֶה לָנוּ בְּמַפַּלְתּוֹ שֶׁל הָמָן, וּמִי שֶׁפָּרַע מִן הָרִאשׁוֹנִים הוּא יִפָּרַע לָנוּ מִן הָאַחֲרוֹנִים, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ, אַף סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִצָּלֵב.

ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לה. ולא היה יודע כי לא לעולם חוסן (ולא נצח) [ואם נזר] לדור ודור (משלי כז כד) כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו (איוב כ ז):