מדרש על איוב 21:13

—ארבע לדור המבול: ראשונה (ה׳), בזמן שמזקינין מוסיפין כח שנאמר מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל (איוב כ״א ז׳), ועתיד הקב״ה לעשות כן לישראל שנאמר וקוי ה׳ יחליפו כח (ישעיה מ׳ ל׳). שנייה (ו'), היה לכל אחד ואחד בנים כצאן שנאמר ישלחו כצאן עויליהם (איוב כ״א י״א), ולעתיד לבוא עתיד הקב״ה לעשות כן לכל אחד ואחד מישראל שנאמר הקטן יהיה לאלף (דרש אלף לשון צאן) (ישעיה ס׳ כ״ב). שלישית (ז׳) שלא היה ביניהם לא תחרות ולא מחלוקת אלא שלום נטוע ביניהם שנאמר בתיהם שלום מפחד (איוב כ״א ט׳), ולעתיד לבוא עתיד הקב״ה להביא שלום הרבה בירושלם שנאמר הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה ס״ו י״ב). רביעית (ח') שלא היה אחד מהם כואב לא בעיניו ולא בראשו ולא בשאר אבריו (עי' ב״ר פכ״ו) שנאמר ולא שבט אלוה עליהם (איוב כ״א ט׳) ואין שבט אלא יסורין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (תהלים פ״ט ל״ב), וישראל עתידין שלא יהא אחד מהם כואב לא בעיניו ולא בראשו ולא באחד מאבריו, שנאמר יבלו בטוב ימיהם (איוב כ״א י״ג). הרי אלו ארבע של דור המבול.

לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם שׂוֹחֲקִים בְּבָתֵּי קַרְקָסִיאוֹת וּבְבָתֵּי תֵּיאַרְטִיאוֹת שֶׁלָּהֶם. וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה, מַה טִּיבוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם לְהִכָּנֵס שָׁם. דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל דּוֹר הַמַּבּוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כא, ט יג): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וגו' זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם וגו' שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל וגו' יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וגו' יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וגו', מַה כְּתִיב תַּמָּן (איוב כא, יג): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ: מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּלְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עֹשָׂה, חַיֵּיכֶם שֶׁאֶמְחֶה אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם. דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב הַשְֹּׂחוֹק שֶׁשָֹּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח, ה): אֶרֶץ מִמֶּנָהּ יֵצֵא לָחֶם וגו' מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וגו' נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וגו', וּכְשֶׁאָמְרוּ נְשַׁכַּח תּוֹרַת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כח, ד): פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֵּיכֶם אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כט): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם.

בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק (משלי יב, יג). בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, אֵלּוּ דוֹר הַמַּבּוּל שֶׁאָמְרוּ, מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ (איוב כא, טו). וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ (איוב כא, יג). יֵשׁ גֵּר וְתוֹשָׁב אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת פַּנֵּה אֶת כֵּלֶיךָ