מדרש על איוב 22:12

רְאֵה שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִן הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם, אָדָם בּוֹנֶה טְרַקְלִין, כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ רוּמוֹ. גָּבְהָן שֶׁל שָׁמַיִם כַּחֲצִי אָרְכּוֹ, וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ גָּבְהוֹ שֶׁל רָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמוּ (משלי כב, יב).

וּכְשֶׁהַחַמָּה עוֹלָה, הִיא רְחָבָה. וְכֵן כְּשֶׁהִיא שׁוֹקַעַת. אֲבָל כְּשֶׁהִיא מְמַצַּעַת בְּכִפַּת הָרָקִיעַ אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ מְלֹא הַזֶּרֶת, מִפְּנֵי גָבְהוֹ שֶׁל שָׁמָיִם. וְלֹא תֹאמַר עַל הַחַמָּה שֶׁהִיא עוֹדֶפֶת עַל הַיִּשּׁוּב. כּוֹכָב אֶחָד אָנוּ מוֹצְאִין שֶׁהוּא נוֹתֵן כָּל הַבְּרִיּוֹת תַּחְתָּיו. עָבַר הַכּוֹכָב, בָּא חֲבֵרוֹ וְנוֹתֵן הַכֹּל תַּחְתָּיו. וּכְשֵׁם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מֵרֹאשְׁךָ, כָּךְ כָּל בָּאֵי עוֹלָם רוֹאִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה מֵרֹאשָׁם. וְאֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא כַּנֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמַיִם (איוב כב, יב).

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וגו' (במדבר ה, יב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב, יח): צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וגו', צוּר יְלָדְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כד, טו): וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף וגו', הַנּוֹאֵף אוֹמֵר אֵין בְּרִיָה יוֹדַעַת בִּי, לְפִי שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֵינָן אֶלָּא בַּחשֶׁךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ז, ח ט): עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד, בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, הוּא סָבוּר לְפִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בַּחשֶׁךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יֵדַע בּוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כט, טו): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל עוֹבְרֵי עֲבֵרָה הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יִרְאֶה בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב כב, יב טו): הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמוּ, וְאָמַרְתָּ מַה יָּדַע אֵל וגו' עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וגו' הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמוֹר וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן. אֵינוֹ אוֹמֵר לֹא יִרְאַנִי אָדָם, אֶלָּא לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן, לֹא עַיִן שֶׁל מַטָּה וְלֹא עַיִן שֶׁל מַעְלָה. מַהוּ (איוב כד, טו): וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹשֵׁב סֵתֶר, יָשִׂים פָּנִים שֶׁל נוֹאֵף בְּאוֹתוֹ הָעֻבָּר, לְפִי שֶׁהַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת רוֹצִין שֶׁלֹא תִתְעַבֵּר אֶלָּא שֶׁיַּעֲשׂוּ תַּאֲוָתָן בִּלְבָד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּרִיוֹת וְיֹאמְרוּ פָּנִים שֶׁל זֶה הֵם פְּנֵי הַנּוֹאֵף, שֶׁצָּר צוּרַת הָעֻבָּר בִּדְמוּת הַנּוֹאֵף, הֱוֵי: וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים. וּלְפִיכָךְ נִקְרָא זִמָּה, לְפִי שֶׁהֵן כּוֹפְרִין שְׁנֵיהֶם וְאוֹמְרִים לֹא עָבַרְנוּ עֲבֵרָה, וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים אִם כֵּן זֶה מַהוּ, וְלֹא תֹאמַר בִּזְמַן שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת מִן הַנּוֹאֵף אוֹתָהּ שָׁעָה דּוֹמָה צוּרַת הַוָּלָד לְצוּרַף הַנּוֹאֵף, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִיא מְעֻבֶּרֶת מִבַּעֲלָהּ וּבָא עָלֶיהָ הַנּוֹאֵף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְהַפֵּךְ צוּרַת הַוָּלָד לְצוּרַת הַנּוֹאֵף, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לב, יח): צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַנּוֹאֵף הַזֶּה כִּבְיָכוֹל מְרַשֵּׁל כֹּחַ הַשְּׁכִינָה, כֵּיצַד הָעֻבָּר שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת מִן הָאִישׁ, צָר צוּרָתוֹ בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם, לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם הַנּוֹאֵף בָּא עָלֶיהָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד וְתוֹהֶה, וְאוֹמֵר, שֶׁל מִי אָצוּר שֶׁל צוּרַת הַבַּעַל אוֹ שֶׁל צוּרַת הַנּוֹאֵף, כִּבְיָכוֹל צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, יו"ד שֶׁל תֶּשִׁי זְעִירָה, תַּשׁ יְדֵי הַצַּיָּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְצַיָּר שֶׁהָיָה צָר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ בָּא לִגְמֹר הַפַּרְצוּף אָמְרוּ לוֹ מֵת הַמֶּלֶךְ וְעָמַד מֶלֶךְ אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַצַּיָּר כָּךְ, נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו, הִתְחִיל אוֹמֵר מָה אֶעֱשֶׂה מֵאֵלּוּ הַסַּמְּמָנִין, אִם אָצוּר אוֹתוֹ בְּצוּרַת הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אוֹ בְּצוּרַת הַשֵּׁנִי, הִתְחִיל תָּמֵהַּ. כָּךְ, הָאִישׁ מְשַׁמֵּשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרַת הָעֻבָּר בִּדְמוּת אָבִיו, חָזַר הַנּוֹאֵף וּבָא עָלֶיהָ הֲרֵי נִתְעָרְבוּ הַסַּמְמָנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ד, ב): אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל חָזַר וְהָפַךְ אֶת הַצּוּרָה שֶׁצָּר בַּתְּחִלָּה בִּדְמוּת הָאִישׁ לִדְמוּת הַנּוֹאֵף, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ותֶר פָּנִים יָשִׂים, הֱוֵי: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ. מָשָׁל לְאַרְכִיטֶקְטוֹן קָטָאדִיקוֹס עַל אוֹתָהּ מְדִינָה, הִתְחִילוּ בְּנֵי הַמְדִינָה מַטְמִינִים כַּסְפָּם וּזְהָבָם לְתוֹךְ הַמַּטְמוֹנִים, אָמַר לָהֶם הָאַרְכִיטֶקְטוֹן אֲנִי בָּנִיתִי אֶת הַמְּדִינָה וַאֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הַמַּטְמוֹנִים, מִמֶּנִּי אַתֶּם מַטְמִינִים. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמְנָאֲפִים, מִמֶּנִּי אַתֶּם מַסְתִּירִים אֶת עַצְמְכֶם, וַהֲלוֹא אֲנִי הוּא שֶׁבָּרָאתִי אֶת הַלְּבָבוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וגו', לְכָךְ נֶאֱמַר: וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ, אֲנִי בָּרָאתִי אֶתְכֶם וְעָשִׂיתִי אֶתְכֶם מְחִלִּים מְחִלִּים אֵלּוּ הַלְּבָבוֹת וְהַכְּלָיוֹת, וְאַתֶּם שׁוֹכְחִין אוֹתִי וּמְשַׁקְּרִין בִּי כִּי אֵינִי רוֹאֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂיכֶם. וְכֵן רָמַז משֶׁה דָּבָר זֶה בְּפָרָשַׁת סוֹטָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ה, יב): אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וגו'.