מדרש על איוב 22:14

הָרָקִיעַ דּוֹמֶה לִבְרֵכָה, וּלְמַעְלָה מִן הַבְּרֵכָה כִּפָּה, וּמֵחֲמַת שֶׁהַבְּרֵכָה מַזַּעַת טִפִּים עָבוֹת, וְהֵן יוֹרְדִין לְתוֹךְ מַיִם הַמְּלוּחִים וְאֵינָן מִתְעָרְבִין, אָמַר רַבִּי יוֹנָה אַל תִּתְמַהּ, הָדֵין יַרְדְּנָא עוֹבֵר בְּיַמָּא דִּטְבֶרְיָא וְלָא מִתְעָרֵב בֵּיהּ, מַעֲשֵׂה נִסִּים יֵשׁ בַּדָּבָר, אָדָם כּוֹבֵר חִטִּים אוֹ תֶּבֶן בִּכְבָרָה, עַד שֶׁלֹא יֵרְדוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת הֵן מִתְעָרְבִין, וְאֵלּוּ מְהַלְּכִין מַהֲלַךְ כַּמָּה שָׁנִים, וְאֵין מִתְעָרְבִין. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שֶׁהוּא מוֹרִידָן בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו, כז): כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כז, יח): וְנִגְרַע מֵעֶרְכְּךָ. כְּעוֹבְיָהּ שֶׁל אֶרֶץ כָּךְ עוֹבְיָהּ שֶׁל רָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, כב): הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וגו' (איוב כב, יד): וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ, וְחוּג חוּג לִגְזֵרָה שָׁוָה, אָמַר רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא כַּטַּס הַזֶּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי אָמַר, הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים יְתֵירִין עַל הַתַּחְתּוֹנִים כִּשְׁלשִׁים כְּסוּסְטָאוֹת. בֵּין מַיִם לָמָיִם, למ"ד, תְּלָתִין. רַבָּנָן אָמְרִין מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה.

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לד, כט): וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וגו'. דָּרַשׁ רַבִּי מֵאִיר וְהוּא יַשְׁקִט מֵעוֹלָמוֹ, וְיַסְתֵּר פָּנִים מֵעוֹלָמוֹ, כַּדַּיָּן הַזֶּה שֶׁהוּא מוֹתֵחַ אֶת הַוִּילוֹן מִבִּפְנִים וְאֵינוֹ רוֹאֶה מַה נַּעֲשָׂה מִבַּחוּץ, כָּךְ אָמְרוּ דּוֹר הַמַּבּוּל (איוב כב, יד): עָבִים סֵתֶר לוֹ וגו'. אָמְרוּ לוֹ דַּיֶּךָ מֵאִיר אֶלָּא וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ, נָתַן שַׁלְוָה לְדוֹר הַמַּבּוּל, וּמִי בָּא וְחִיְּבָן, וּמַה שַּׁלְוָה נָתַן לָהֶם (איוב כא, ח): זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר לִשְׁלשָׁה יָמִים הָיְתָה אִשָּׁה מֵהֶן מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת, נֶאֱמַר כָּאן נָכוֹן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות יט, טו): הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים, מָה נָכוֹן הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁלשָׁה יָמִים, אַף נָכוֹן הָאָמוּר כָּאן לִשְׁלשָׁה יָמִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְיוֹם אֶחָד הָיְתָה אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת, נֶאֱמַר כָּאן נָכוֹן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נָכוֹן (שמות לד, ב): וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר, מָה נָכוֹן הָאָמוּר לְהַלָּן יוֹם אֶחָד, אַף נָכוֹן הָאָמוּר כָּאן יוֹם אֶחָד. וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, שֶׁהָיוּ רוֹאִים בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם. (איוב כא, יא): יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, יָנוֹקֵיהוֹן. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרָבְיָא קוֹרִין לְיָנוֹקָא עֲוִילָא. (איוב): וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן, כְּאִלֵּין שֵׁדַיָא, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה יג, כא): וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, הָא כֵיצַד, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן יוֹלֶדֶת בַּיּוֹם הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ לֵךְ וְהָבֵא לִי צוֹר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת שׁוּרֶךָ, וּכְשֶׁהָיְתָה יוֹלֶדֶת בַּלַּיְלָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ לֵךְ וְהַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת שׁוּרֶךָ. עוּבְדָא הֲוָה בְּחַד אִתְּתָא דִּילֵידַת בַּלַּיְלָה וְאָמְרָה לִבְרָהּ אֲזֵיל וְאַדְלֵיק לִי בּוֹצִינָא וַאֲנָא קָטַע שׁוּרָךְ, אֲזַל לְמַדְלַק בּוֹצִינָא וּפָגַע לֵיהּ שֵׁדָא שָׂרֵיהוֹן דְּרוּחֲתָא, עִם דְּמִתְעַסְּקִין דֵּין עִם דֵּין קָרָא תַּרְנְגוֹלָא, אֲמַר לֵיהּ אֲזֵיל גְּלוֹג לְאִמְּךָ וֶאֱמֹר לָהּ אִלּוּלֵי דְּקָרָא תַרְנְגוֹלָא הֲוֵינָא קָטֵיל בָּךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲזֵיל גְּלוֹג לְאִמָּא דְּאִמָּךְ דְּלָא קְטַעַת אִמִּי שׁוּרִי, דְּאִי קְטַעַת אִמִּי שׁוּרִי הֲוֵינָא קָטֵיל לָךְ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (איוב כא, ט): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, מִן הַמַּזִּיקִין. וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם, מִן הַיִּסּוּרִים. וּכְשֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מִי אָמַר לוֹ לֹא עָשִׂיתָ כַּשּׁוּרָה, וּבַמֶּה הִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶן, הֵבִיא עֲלֵיהֶן אֶת מֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, כג): וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם וגו'. (איוב לד, כט): וְעַל גּוֹי וְעַל אָדָם יָחַד. גּוֹי זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, אָדָם זֶה נֹחַ. יָחַד, הָיָה לוֹ לְהַעֲמִיד אֶת עוֹלָמוֹ מֵאָדָם אֶחָד. יָחַד, הָיָה לוֹ לְהַעֲמִיד אֶת עוֹלָמוֹ מֵאֻמָּה אֶחָת.

אמר בלבו שכח אל. כמה דאמר (איוב כב יד) עבים סתר לו ולא יראה. כביכול הסתיר פניו בל ראה לנצח. קומה ה' אל נשא ידך. ר' יודן בשם רבי יהודה אמר אמרו ישראל לפני הקב"ה הגיעו הצרות על נפשנו כאדם שנושק את העבים פשוט ידך ודלינו. אל תשכח. לית אנא מנשי וציון אמרה עזבני ושכחני: