מדרש על איוב 24:10

הא למדת שלא יהא אדם יורד לידי תרעומות על הקב"ה בזמן שהוא רואה בני אדם אחד צדיק וטוב לו ואחד צדיק ורע לו ואחר רשע וטוב לו ואחד רשע ורע לו. ואם הוא יורד לידי תרעומות על הקב"ה הרי זה מתחייב בנפשו שנאמר (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך. ושנו חכמים תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ישב הקב"ה ודרש וחקר וצרף ובחן את כל דברי התורה רמ"ח פעמים כנגד רמ"ח אברים שבאדם ואח"כ הוציא הקב"ה את כל דברי התורה וקבע אותה בתורתו ואין ד"א ממנה זז ממקומו שנאמר (תהילים י״ב:ז׳) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו'. וכל דבר ודבר שקבע בתורה אם זז קימעא ממקומו קלקל את העולם כולו וקמעא שעבר אדם הראשון על התורה היה עולה בדעתו של הקב"ה להחריב את כל העולם כולו וכן היה עולה בדעתו של הקב"ה שלא ליתן פתחון פה לבהמה חיה ועוף וקמעא שנתן פתחון פה אל הנחש עמד הנחש וקלקל את העולם כולו. וכן בעשרה דורות מאדם ועד נח היה עולה בדעתו של הקב"ה שיפקוד עון אבות על בנים וקמעא שלא היה פקד אלא שהקב"ה היה עושה את כל אחד ואחד כמו מלך על אשתו ועל בניו ובני ביתו מיד עמדו וקלקלו את מעשיהם אוכלין ושותין ובועטין מתוך הטובה ובקשו להחריב את כל העולם כולו במעשיהם הרעים ומרדו בהקב"ה ואמרו שאין להקב"ה עליהם לא מלכות ולא מדת פורעניות ולא מדת הדין שנאמר (איוב כ״א:י״ד-ט״ו) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. וירדו לידי חמס וגזל שנאמר (בראשית ו׳:י״א) ותמלא הארץ חמס וירדו לידי ע"ז וגילוי עריות שנא' (שם) ותשחת הארץ לפני האלקים וכן נאמר (שם) כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וירדו לידי שפיכות דמים שנאמר (שם) וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה ולא עוד אלא שהיו מפשיטין את בגדיהן והיו מניחין אותן על גבי הקרקע והן היו הולכין ערומים בלי לבוש שנאמר (איוב כ״ד:י׳) ערום הלכו בלי לבוש. וכן בעשרה דורות מן נח ועד אברהם היה עולה בדעתו של הקב"ה שיפקוד עון אבות על בנים וקמעא שלא היה פקד אלא הקב"ה עשה את כולם לשון אחד מיד עמדו וקלקלו את מעשיהם ובקשו להחריב את כל העולם כולו במעשיהם הרעים ומרדו בהקב"ה שנא' (בראשית י״א:א׳) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וגו'. וכן היה עולה בדעתו של הקב"ה ליתן את כתר מלכות לדוד ולזרעו עד עולם וקמעא שנתנה למלכי ישראל מיד עמדו וקלקלו בה את מעשיהם ובקשו להחריב את כל העולם כולו במעשיהם הרעים וכן היה עולה בדעתו של הקב"ה ליתן התורה הקדושה לישראל לבד משום שהם קדושים וקמעא שנתנה לבלעם בן בעור מיד עמד וקלקל בה את מעשיו ובקש להחריב את כל העולם כולו במעשיו הרעים ולא הניח הקב"ה דבר בעולם שלא היה מגלה לבלעם שהקב"ה מפני שהיה יודע שעתידין האומות לומר לפני הקב"ה אלו נתת לנו נביא כמו משה היינו מקבלים את תורתך גם כן כמו שקבלו ישראל על ידי משה אלמלא לא היה בלעם בן בעור מעולה בחכמתו כמו משה לפיכך נתן הקב"ה להם לעכו"ם את בלעם בן בעור שהוא היה מעולה בחכמתו כמו משה אבל משה יתר דבר אחד ובלעם חסר דבר אחד ממשה במשה כתיב (ויקרא א׳:א׳) ויקרא אל משה ובבלעם כתיב (במדבר כ״ג:ד׳) ויקר אלקים אל בלעם ובלעם יתר דבר אחד ממשה ומשה חסר דבר אחד מבלעם בבלעם כתיב (שם כד) ויודע דעת עליון ובמשה כתיב (שמות ל״ג:י״ג) הודיעני נא את דרכך אבל לא נמצא בעולם לא דרך טובה ולא דרך צדקה שהיה בא בעולם ע"י בלעם אלא הוא בא לידי לשון הרע ובקש להחריב את כל העולם כולו באותה שעה נשבע הקב"ה לעמו ישראל שלא ישרה את שכינתו עוד על עכו"ם רק בישראל לבד ושלא ישנה את ישראל בעם אחר ולא יחליפם באומה אחרת שנאמר (הושע י״א:ט׳) לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש

דרש רבא מאי דכתיב (תהלים סב ד) עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלים את ממונו. דרש רבא מאי דכתיב (איוב כד טז) חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחין אותו בבית גנזיהם ולערב באים ומריחים אותו ככלב שנאמר (תהלים נט ז) ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון (איוב כד י) ערום הלכו וגו' (שם) חמור יתומים וגו' (שם כא לב) והוא לקברות וגו׳ דרשה רבי יוסי בצפורי אחתרן ההוא לילא תלת מאה מחתרתי בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבת להו אורחא לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו כי קא נח נפשיה דר' יוסי שפעו מרזבי דצפורי דמא. אמרי דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא דלית ליה לירעי תרי יומא ההוא יתמי בר ארמלתא הבו ליה תורי למרעי אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו (ע״ב) דאית ליה תורא נישקול חד משכא דלית ליה תורא נישקול תרי משכי אמרו ליה מאי האי אמר להו סוף דינא בתחלת דינא מה תחלת דינא דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי ה״נ דלית ליה תורא לשקול תרי משכי. דעבר במברא ניתיב חד זוזא דלא עבר ניתיב תרי. דהוה ליה דרא דלבני אתי כל חד וחד שקיל חדא א״ל אנא חדא דשקלי. דהוה שדא תומי או שמכי אתי כל חד וחד שקיל חדא א״ל אנא חדא דשקלי:

כֵּיוָן שֶׁרוֹאִים שְׁאָר בְּנֵי אָדָם כָּךְ, מַפְשִׁיטִין בִּגְדֵיהֶם וְהוֹלְכִין עֲרֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ (איוב כד, י), וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה (איוב כד, ז), עַל שֶׁאָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ (איוב כא, טו).