מדרש על איוב 24:3

אַתָּה מוֹצֵא, מַעֲשֵׂה דוֹר הַמַּבּוּל נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וּמַעֲשֵׂה דוֹר הַפְלָגָה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם. דּוֹר הַמַּבּוּל, בָּא אִיּוֹב וּפֵרְשָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ (איוב כד, ב), שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין זֶה בִּגְבוּלוֹ שֶׁל זֶה. עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, שֶׁהָיוּ גוֹזְלִין זֶה צֹאנוֹ שֶׁל זֶה. חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ (איוב כד, ג), שֶׁהָיוּ רוֹאִין חֲמוֹר שֶׁל יָתוֹם, בָּאִים וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה (איוב כד, ג) אַלְמָנָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְהִנִּיחַ לָהּ שׁוֹר, בָּאִין וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה,

אתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו, ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו, מעשה דור המבול פרשו איוב, שנאמר גבולות ישיגו [עדר גזלו וירעו] חמור יתומים ינהגו (איוב כד ב ג), מהו גבולות ישיגו, שהיו נכנסין זה בגבולו של זה וזה בגבולו של זה, ועדר גזלו וירעו [שהיו גוזלים זה צאנו של זה], חמור יתומים ינהגו, כשהיו רואין חמר ביד יתום, מיד היו נוטלין אותו ממנו. יחבלו שור אלמנה (שם) אלמנה שמת בעלה והניח לה שור אחד ויצאה לרעות אותו, מיד היו נוטלין אותו ממנה, ערום ילינו מבלי לבוש (שם שם ז), כיון שראו בני אדם שהיו עושין בהם כך, היו מפשיטין את בגדיהם ומהלכין ערומים, והדברים הרבה אלא כדי שלא להטריח בפניכם.

דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי כט, ד): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, בָּרָא ה' לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר ה' יְהִי רָקִיעַ אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא אֱלֹהִים, וְכֵן כֻּלְּהוֹן. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים עה, ח): כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבַּדִּין נִבְרָא הָעוֹלָם. (משלי כט, ד): וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, זֶה אָדָם, מַה דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת לְהַפְרִישׁ חַלָּתָהּ, מְגַבֶּלֶת אֶת הַקֶּמַח וְאַחַר כָּךְ נוֹטֶלֶת חַלָּה, כָּךְ עָשָׂה הָאֱלֹהִים, גִּבֵּל אֶת הָעוֹלָם וְאַחַר כָּךְ נָטַל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ו): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאִישׁ תְּרוּמוֹת. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, זֶה יְהוֹשָׁפָט, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יט, ו): וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים. וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, זֶה חָכָם, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הֲלָכוֹת וּמִדְרָשׁוֹת וְאַגָּדוֹת, וְיָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹלְכִין אֶצְלוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה דִּין בֵּינֵיהֶן, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן עָסוּק אֲנִי בְּמִשְׁנָתִי אֵינִי פָּנוּי, וְאָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הֶחֱרַבְתָּ אֶת הָעוֹלָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָה. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ו): וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים. וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, אֵלּוּ דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אֶת הַדִּין, רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶם (איוב כד, ג ד): חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַטּוּ אֶבְיֹנִים מִדָּרֶךְ. אָמַר רַבִּי אַחָא בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהֶם אַרְבָּעָה דְבָרִים, תּוֹרָה וְיִסּוּרִין וַעֲבוֹדַת קָרְבָּנוֹת וּתְפִלָּה, וְלֹא בִקְּשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כא, יד): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין. (איוב כא, יד): וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפַצְנוּ, זֶה תּוֹרָה. (איוב כא, טו): וּמַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. (איוב כא, טו): וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַע בּוֹ, זֶה תְּפִלָּה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי גָרַם לָכֶם שֶׁתֹּאבְדוּ מִן הָעֶרֶב שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הַבֹּקֶר שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, מִפְּנֵי שֶׁלֹא קִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ד, כ): מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ, לָמָּה, מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ, וְאֵין מֵשִׂים אֶלָּא דִינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.