מדרש על איוב 26:5

ונמחו כל היקום שבארץ שנאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, חוץ מנח וכל אשר אתו בתבה שנאמר וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה, וחוץ מעוג מלך הבשן שישב לו על עץ אחד מן הסולמות של התיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם מה עשה נח נקב חור אח' בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא שנ' כי רק עוג מלך הבשן וגו'. וחוץ מארץ ישראל שלא ירדו עליה גשמים, שנאמר בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרת היא לא גשמה ביום זעם אלא נתגלגלו המי' מכל הארצות ונכנסו לה.

וַאֲנִי הִנְנִי (בראשית ו, יז), הִנְנִי מַסְכִּים לְדִבְרֵי מַלְאָכִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין (תהלים ח, ה): מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ. (בראשית ו, יז): אֶת הַמַּבּוּל מַיִם, מַיִם הָיוּ, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ יוֹרְדִין הָיוּ נַעֲשִׂים מַבּוּל. (בראשית ו, יז): לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר, כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע, יִצְמֹק. (בראשית ו, יח): וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, בְּרִית אַתָּה צָרִיךְ מִפְּנֵי הַפֵּרוֹת שֶׁאַתָּה כּוֹנֵס שֶׁלֹא יֵרָקְבוּ וְשֶׁלֹא יִתְעַפְּשׁוּ וְשֶׁלֹא יִשְׁתַּנּוּ, בְּרִית אַתָּה צָרִיךְ, הַגִּבּוֹרִים הָיָה אֶחָד מֵהֶם נוֹתֵן רַגְלוֹ עַל הַתְּהוֹם וְסוֹתְמוֹ, נוֹתֵן יָדוֹ עַל הַחַלּוֹן וְסוֹתְמָהּ, הָיָה בָּא לִכָּנֵס לַתֵּבָה וְהָיוּ רַגְלָיו מִתְעַרְכְּלוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כו, ה): הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם, אֲרִי הָיָה בָּא לִכָּנֵס לַתֵּבָה, וְהָיוּ שִׁנָּיו קֵהוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד, י): שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא נַגָּר הָיִיתָ וְאִלּוּלֵי בְּרִיתִי שֶׁהָיְתָה אִתְּךָ לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לִכָּנֵס לַתֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּכָּנֵס אֶל הַתֵּבָה. (בראשית ו, יח): אַתָּה וּבָנֶיךָ, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר נֹחַ כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה נֶאֱסַר לוֹ פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ לְעַצְמְךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ לְעַצְמָן, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הִתִּיר לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ, אָמַר רַבִּי אָבוּן כְּתִיב (איוב ל, ב): בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד, אִם רָאִיתָ חֶסְרוֹן בָּא לָעוֹלָם, וְכָפָן בָּא לָעוֹלָם, גַּלְמוּד, הֱוֵי רוֹאֶה אֶת אִשְׁתְּךָ כְּאִלּוּ הִיא גַּלְמוּדָה, שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְנִדָּה גַּלְמוּדָה. אָמַר רַבִּי הוּנָא כְּתִיב (בראשית מא, נ): וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב.

נטית ימינך, אמר הב"ה לארץ, קבלי חללים האלו. אמרה לפניו, רבון כל העולמים המים הרגו אותם והמים יבלעו אותם אמ' לה הפעם הזאת קבלי את אלה פעם אחרת אותם שיהיו נהרגים עליך אני משליך אותם לים ואלו הם כשנהרג סיסרא וכל מחנהו השליך אותם לים שנ' נחל קישון גרפם אמרה לפניו רבון כל העולמים מה בשר ודם שלא הרג אלא אחד נתאררתי בעבורו אם אני מקבלת את כל האוכלוסין האלו על אחת כמה וכמה אמרה לו רבון כל העולמים תן לי שבועת ימינך שאין אתה תובע אותם מידי ונטה הב"ה יד ימינו ונשבע שאינו תובע אותם מידה נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימינך אלא שבועה שנ' נשבע ה' בימינו וכו' מיד פתחה הארץ ובלעה אותם וכששמעו כל מלכי הארץ יציאת מצרים וקריעת ים סוף רגזו וחלו וברחו ממקומם שנ' שמעו עמים ירגזו חיל אחז יושבי פלשת.