מדרש על איוב 28:13

ד"א כי מי בשחק יערוך לה' וגו'. בשעה שביקש הקב"ה לבראות את האדם. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו [ובן אדם כי תפקדנו] (תהלים ח ה), מה אתה מבקש מן האדם הזה, אמר להם הקב"ה ואם לא אברא את האדם מי מקיים תורתי ומצותי, אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם אנו מקיימים תורתיך, אמר להם הקב"ה אין אתם יכולים, אמרו לו ולמה, אמר להם כתיב אשה כי תזריע [וילדה זכר] (ויקר' יב ב), ואתם אין ביניכם יולדת, בתורה כתיב את זה תאכלו (שם יא כא), ואתם אין בניכם אכילה, הוי אין התורה מצויה אצליכם, שנאמר לא תמצא בארץ החיים (איוב כח יג), וכיון שאמר הקב"ה לישראל שיעשו לו משכן, התחילו עושין מזבח העולה ומזבח הקטורת ומקריבין בתוכו, ונתן להם הקב"ה כמה מצות, ועשו אותם, אמר הקב"ה למלאכי השרת מי ביניכם עורך לי כישראל יתכן שאתם אמרתם לי מה אנוש כי תזכרנו, עורכים לי קרבנות, כמה שנאמר וערך הכהן אותם (ויקרא א יב), עורכים לי שלחנות, כמה שנאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד (שם כד ח), עורכים לי נפשות, שנאמר כי יפליא נדר [בערכך נפשות לה'] הוי כי מי בשחק יערוך:

דבר אחר מזמור לדוד. זה שאמר הכתוב (איוב כח יג) לא ידע אנוש ערכה. א"ר אלעזר לא נתנו פרשיותיה של תורה על הסדר (שאלמלא) [שאלמלי] נתנו על הסדר כל מי שהוא קורא בהן מיד היה יכול לבראות עולם ולהחיות מתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלם סידורה של תורה וגלוי לפני הקב"ה שנאמר (ישעיה מד ז) ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי. ר' יעקב בר אחא אמר למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג להודיע שקשה הבן הרע לאביו יותר ממלחמת גוג ומגוג. רבי יהושע בן לוי ביקש לישב על הספר הזה ולסדרו יצאת בת קול ואמרה לו אל תפיחו את הישן. ר' שמואל בן ר' יוסי ביקש לישב הספר הזה לפני רבי אמר לו (תהלים קיא ח) סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר:

וּכְתִיב: וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים (איוב כח, יג). וּמַאי לֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים. וְכִי בְּאֶרֶץ הַמֵּתִים תִּמָּצֵא? אֶלָּא שֶׁלֹּא תִמָּצֵא תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֵצֶל מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ עֹנֶג הָעוֹלָם, תַּאֲוָה וְכָבוֹד וּגְדֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר יט, יד). וְכָךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. לְפִי שֶׁלֹּא כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית (שמות לד, כז).