מדרש על איוב 29:18

כל צור מלא שבמקרא אינו מדבר אלא בצור המדינה, וכל צור חסר אינו מדבר אלא ברומי המדינה. ושפח ה׳ (ישעיה ג׳ י״ז) בשי״ן כתיב, מלמד שהיה מונה הקב״ה משפחותיהן של ישראל שלא יתערבו בשאר האומות. ויבן נח (בראשית ח׳ כ׳), מלמד שהבין נח ואמר למה ריבה בטהורים ומיעט בטמאים אלא שאקח מן המרובה לקרבן. ויתגל בתוך אהלה (שם ט׳ כ״א) בה״א כתיב, בא לשמש ונתפזר זרעו ונתבזה. ולוט ישב בשער סדום (שם י״ט א׳) ישב כתיב חסר וי״ו, אותו היום מנוהו ראש לדיינים, כשהיה אומר דברים שהם צריכין להן היו אומרים גש הלאה, וכשהיה אומר דברים שאינם צריכין להן היו אומרים האחד בא לגור וישפוט שפוט. קומי לכי (מ״א י״ד י״ב) כתיב ביו״ד בזכות י׳ דברות. ובוסר גמל יהיה נצה (ישעיה י״ח ה׳) גמל כתיב חסר וי״ו ללמדך שאין הישועה באה עד שתכרת אומה האוכלת בשר גמל (הישמעאלים), אולי יראה ה׳ בעוני (ש״ב ט״ז י״ב) אלי כתיב לפי שהיה דוד מתענה וצם לפני הקב״ה שיבנה הבית על שמו, ואמרו חכמים שהוא היה עושה סעודה בכל יום ויום ומאכילה לעניים והוא אינו אוכל מערב ועד ערב. בעוני (שם) כתיב שכל עשיר שבעולם עני הוא לפני הקב״ה. וכחל ארבה ימים (איוב כ״ט י״ח) זה עוף ושמו כחל ושמן הוא וכשהוא מזקין חוזר לנערותו, לפיכך כתיב כחל חסר וי״ו, כתינוק הזה שיונק חלב כחל.

(בראשית ח יט) למשפחותיהם יצאו מן התבה א״ר יוחנן למשפחותיהם ולא הם. אמר רב חנא בר ליואי אמר ליה אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה אתון היכי הויתון א״ל צער גדול היה לנו בתיבה בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה. האי זיקתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מיניה אכלה מכאן ואילך הוה גביל ליה חיזרא כי מתלע אכלת אריה אשתא זינתיה דאמר רב לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אשתא. אורשינא אשכחיה אבא דגני בספנא דתיבותא א״ל לא בעית מזוני א״ל חזיתיך דהוה טרידת אמינא לא אצערך אמר ליה יהא רעוא דלא תמות שנאמר (איוב כט יח) ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים:

רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּאוֹתוֹ אִילָן, טוֹב לְמַאֲכָל, יָפֶה לָעֵינַיִם, וּמוֹסִיף חָכְמָה, וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֶמְרוּ בְּפָסוּק אֶחָד, וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב, מִכָּאן שֶׁהוּא טוֹב, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, מִכָּאן שֶׁהוּא יָפֶה לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיף חָכְמָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים פט, א): מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי. וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ, רַבִּי שִׂמְלָאי אָמַר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת בָּאת עָלָיו, אָמְרָה לֵיהּ מַה אַתָּה סָבוּר שֶׁאֲנִי מֵתָה וְחַוָּה אַחֶרֶת נִבְרֵאת לְךָ (קהלת א, ט): אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי מֵתָה וְאַתְּ יוֹשֵׁב לְךָ הַטְלִיס, (ישעיה מה, יח): לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, רַבָּנָן אָמְרֵי הִתְחִילָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו בְּקוֹלָהּ. גַּם, רִבּוּי, הֶאֱכִילָה אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָה וְאֶת הָעוֹפוֹת, הַכֹּל שָׁמְעוּ לָהּ חוּץ מֵעוֹף אֶחָד וּשְׁמוֹ חוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כט, יח): וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי אֶלֶף שָׁנָה הוּא חַי, וּבְסוֹף אֶלֶף שָׁנָה אֵשׁ יוֹצְאָה מִקִּנּוֹ וְשׂוֹרַפְתּוֹ, וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים וָחָי. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶלֶף שָׁנִים חַי וּלְבַסּוֹף אֶלֶף שָׁנִים גּוּפוֹ כָּלֶה וּכְנָפָיו מִתְמָרְטִין וּמִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים.