מדרש על איוב 31:14

וְעָבַר ה' לִנְגֹף אֶת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לא, יד): וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ, מִי אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָרוֹ אִיּוֹב עַל עַצְמוֹ, וְכֵן כָּל בָּאֵי עוֹלָם עֲתִידִין לוֹמַר כָּךְ. אָנוּ מוֹצְאִין בְּדוֹר הַמַּבּוּל בִּישִׁיבָה דָּן אוֹתָם הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, י): ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב, מַה כְּתִיב בָּהֶם (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם, אֲבָל מִצְרַיִם בַּעֲבָרָה דָּן אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַר ה' לִנְגֹף אֶת מִצְרַיִם, וּכְתִיב (שמות יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הוּא עוֹמֵד וְדָן אֶת עוֹלָמוֹ בַּעֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ד): וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא, וּכְתִיב (צפניה ג, ח): לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לָעַד, אוֹמְרִים בָּאֵי עוֹלָם אִם בִּישִׁיבָה דָּן דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָחָה אוֹתָן, וּבַעֲבָרָה דָּן אֶת הַמִּצְרִים וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶן, לִכְשֶׁיַּעֲמֹד לֶעָתִיד לָבוֹא וְדָן עוֹלָמוֹ מִי יוּכַל לַעֲמֹד, לְכָךְ כְּתִיב (איוב לא, יד): וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל. מִפְּנֵי מָה עָתִיד לָקוּם, מִפְּנֵי צַעֲקַת עֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ו): מִשֹּׁד עֲנִיִים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'.

כתיב, וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה (ישעיה י׳ ג'), שתי פקידות הללו למה? אחת ליום המיתה ואחת ליום הדין, ליום המיתה - דכתיב וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וגו' (איוב ל״א י"ד), ואין מועיל לא עושר ולא ממון, לא אח ורע, ולא חכמה ובינה, לא עצה וגבורה, ומי משיב ליום עברה ומי יכול לפדות את עצמו, שנאמר אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ (תהלים מ״ט ח'). אמר הקב״ה לישראל, (ע״ע מרגניתא דבי רב) בני, לא הועיל לכם לא יסורים קשים ולא תוכחות ולא התראה ולא גלות ולא עניות ולא הבטחה ולא אריכת רוח ולא צווי ולא שליח ולא ברכות ולא קללות ולא יראה ולא פחד ולא אימת המות ולא חבוט הקבר ולא דין גיהנם ולא ביהמ״ק שחרב ולא שמי המחולל בין הגוים, והוא כל מי שעמד ברשעו נדון בדינים משונים, וכל הטובות שעשה לא תזכרנה לו, ועליו אמר איוב, כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל (איוב ט״ו כ׳) - פי׳ הוא מת וחלל, ועתיד ליתן דין וחשבון לפני הקב״ה על המעשה שעשה בעוה״ז, מה תעשו ליום פקודה וליום ה׳. החוטא בעיניו - עיניו כהות, החוטא באזניו - שומע חרפתו, בפיו - אין דבריו נשמעים, בעצה - פרנסתו מתמעטת, במחשבה - חייו נדחקים, בלשונו - יסורים באים עליו, בידיו - יורד מכבודו, בלבו - מת בדאגה, ברגליו - שנותיו מתקצרין, ביצרו - יצרו מעיד בו, החוטא ומחטיא את אחרים - קובר אשתו ובניו, החוטא בליצנות - גזר דינו נחתם, המתחבר לרשע טורד עצמו מן העולם, הנושא פנים לרשע הרי זה ממרגיזי אל, [המרמה] (המדמה?) בדרכיו מתחבל בגופו המסית חברו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה הרי זה מנאץ, המלעיג על המצות - אין מרחמין עליו מן השמים, המלעיג על תלמידי חכמים - אין רפואה אל מכתו, והמלעיג על עניים - לסוף ימות בעוני, לפיכך מה הנאה יש לאדם לחטוא, כי בעל כרחו ימות ויצא מן העולם הזה לעוה״ב, וידונו אותו שם מלאכים אכזרים אם לא ישוב ויכנע רום לבבו. וראה כמה עשירים שיצאו מן העולם בפחי נפש ונצרכו לבריות, וכמה גבורים יצאו מן העולם חלשים, כמה חכמים היו בהם וחכמתם לתקלה, כמה בנים נולדו להם ולא שמחו בבניהם ותקלה אירע להם, וכמה חתנים לא שמחו בחופתן, וראה דרכך לפניך וחכם ואת מצות אלהיך שמור כי זה כל האדם. וכן הוא אומר, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכן הוא אומר, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המות את הטוב ואת הרע (דברים ל׳), באיזה דרך שיחפוץ האדם לילך הרשות בידו. הגביר עליו יצרו והלך בדרכי לבו - לא יוסיף עוד לעשותו, וישוב על מה שעשה, ומן השמים ישמעו לו ומוחלין לו, כמ״ש ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים וגו׳ (דהי״ב ז׳ י״ד). וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה׳ אלהיך (הושע י״ד), וגדולה תשובה שמארכת ימים של אדם, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' נפשו יחיה (יחזקאל י״ח). היכי דמי בעל תשובה? א״ר יהודה אמר רב כל שבא עבירה לידו וניצל ממנה. א״ר יהודה אמר רב כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה ס״ד), ופליגי דר׳ אבהו, דא׳׳ר אבהו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב (ישעיה נ״ז) - רחוק קודם לקרוב. רשב״י אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה - אבד הראשונות, שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו (יחזקאל ל״ג), ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירין לו הראשונות, שנאמר וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ (שם). א״ר אלעזר ב״ר צדוק למה צדיקים גמורים דומים בעוה״ז, לאילן שכלו עומד במקום טהרה ונופו נוטה במקום טומאה, נקצץ נופו - נופל למקום טהרה, כך הקב״ה מביא יסורים על הצדיקים בעוה״ז כדי שיירשו העוה״ב, שנאמר וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד (איוב ח׳), והרשעים דומים לאילן שעומד במקום טומאה כולו, ומשפיע להם הקב״ה טובה כדי להורידם למדרגה התחתונה, שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (משלי י"ד), וכן אמר קהלת יש צדיק אובד בצדקתו (קהלת ז׳). ר׳ יעקב סבר שכר מצות בהאי עלמא ליכא, שהרי מי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא גוזלות, ועלה ועשה צווי אביו, ושלח האם ונטל הבנים, וברדתו נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה וטובתו שנאמר בשניהם למען ייטב לך והארכת ימים? אלא למען ייטב לך - לעולם שכולו טוב, והארכת ימים - לעולם שכולו ארוך, זה העוה״ב. ושמא תאמר, כלום מעשה הוי? ר׳ יעקב מעשה חזא. ורבנן סברי שכר מצות בהאי עלמא נמי איכא, והאי שעלה לבירה ונפל ומת - סולם רעועה הוי דקבועה הזיקא, וכל היכא דקבוע הזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שמואל והרגני (ש״א ט״ז ב'), ואותו שזכיותיו מרובות על עונותיו מטיבין לו, ואמר אביי דעבדי ליה יום טוב ויום ביש, אבל בצדיק גמור - לעולם מטיבים לו. והא דאמר צדיק ורע לו, ויש צדיק אובד בצדקתו - איירי בצדיק שאינו גמור, שמביאים עליו רעות לצורפו ולהביאו לחיי עוה״ב. ורשע וטוב לו - איירי ברשע שאינו גמור, או שמא מקבץ ממון בשביל בניו או יורשיו שיהיו טובים, ומשגמר יחזור לענין תשובה. וכח התשובה עדיפא, דהרי תנינא עבר אדם על כל עבירות שבתורה, בין שעשה תשובה בין שלא עשה תשובה - יוה"כ מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומיפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה - יוה"כ מכפר, לא עשה תשובה - אין יוה״כ מכפר. ותניא, על מה תשובה מכפרת? על עשה ולא תעשה. ועל מה התשובה תולה ויוה"כ מכפר? על כריתות ומיתות ב״ד. ותניא ר׳ אלעזר אומר, אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה, הא כיצד? מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים בתשובה. ור׳ ישמעאל היה דורש ארבעה חלוקי כפרה, ותשובה עם כל חד וחד: אדם עבר על מצות עשה, ועשה תשובה - לא זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים (ירמיה ג׳). עבר על לא תעשה - תשובה תולה ויוה"כ מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו׳ (ויקרא ט״ז). עבר על כריתות ומיתות ב״ד ועשה תשובה - תשובה ויוה״כ תולין ויסורין ממרקים, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (תהלים פ״ט). אבל מי שיש בידו חלול השם, כגון שעשה עונות בפרהסיא שאחרים למדים ממנו, ונמצא חוטא בעצמו ומחטיא אחרים, אין כח בתשובה לתלות ולא ביוה״כ לכפר ולא ביסורים למרק, אלא כלם תולים ומיתה ממרקת, שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כ״ב). והיכי דמי חלול השם? כגון מאן דשקיל בשרא ולא יהיב דמי לאלתר, לפי כשמאחר לפרוע את הטבח - הוא גזלן ולומדין ממנו לגזול. ולא אמרו אלא באתרא דלא תבעי, אבל באתרא דתבעי - לית לן בה. ואמר ר׳ יוחנן כגון אנא דמסגינא ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפילין, לפי שאין הכל יודעין דנחלשתי מגירסתי, ולמדים ממני תלמידי חכמים. ור' נחמן בר אבדימי אמר, כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו, פי׳ מחמת שם רע היוצא עליו שאחרים למדים ממעשיו. אביי אמר, כדתניא ואהבת את ה׳ אלהיך (דברים ו׳) - כדי שיהיה שם שמים מתאהב על ידך, שיהא אדם קורא, ומשמש ת״ח, ודבורו בנחת עם הבריות, ומקחו ומתנו בשוק נאה, ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרים עליו? אשרי פלוני שלמד תורה, אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו חכמה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, ראו פלוני שלמד תורה - כמה נאים מעשיו וכמה מתוקנים דרכיו, ועליו הכתוב אומר, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ״ט). ובזמן שקרא ושמש ת״ח ואין דבורו בנחת עם הבריות - אומרים עליו אוי לפלוני שלמד תורה, ולרבו שלמדו חכמה, ראו כמה מקולקלים דרכיו, ועליו כתיב - באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו (יחזקאל ל״ו).