מדרש על איוב 31:26

פס'. וילך ויעבוד אלהים אחרים. ולשמש או לירח. וכן באיוב אומר (איוב ל״א:כ״ו-כ״ז) אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי וגו'. או לכל צבא השמים אשר לא צויתי, לפי שהיו עתידין לעבדם הקדים לכתבם בתורה כיוצא בדבר (ירמיהו י״ט:ה׳) אשר לא צויתי בתורתי ולא דברתי בעשרת הדברות. ולא עלתה על לבי לזבח אדם את בנו:

יצא. פעמים תמצא במקרא ששמש לשון זכר, כדכתיב השמש יצא, ויזרח לו השמש (בראשית לב לב), כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה' לא), ופעמים בלשון נקיבה, כגון והשמש זרחה על (הארץ) [המים] (מ"ב ג כב), ויהי השמש באה (בראשית טו יז), וכן הירח פעמים לשון זכר, שנאמר שמש (וירח) [ירח] עמד זבולו (חבקוק ג יא), וירח יקר הולך (איוב לא כו), וידום השמש וירח עמד (יהושע י יג), ופעמים לשון נקיבה, כדכתיב צר ואור חשך בעריפיה (ישעי' ה ל), אלא עיקר לשונם לשון זכר, שכך נקראו בתחילתם, את שני המאורות הגדולים (בראשית א טז):