מדרש על איוב 31:35

פרק א׳.—ר׳ ישמעאל אומר מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי, יפה כחו של איוב שאמר זה הפסוק, מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי ולא אמות (איוב ל"א ל"ה) אבל מה אעשה, הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי (שם). אמר איוב, מה איכפת לי שאמות ותלקח רוחי, א״ל הקב״ה הא ספרא מתים, הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי, והיינו מה דאמר וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים (יחזקאל ט' ד'). וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי (איוב שם) - זהו ספר תולדות אדם, חתום הוא על כל תולדות האדם. מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע וגו׳ (קהלת ט' ב'). כל תולדות אדם הולכין כמו שהולכין דברים מן הפה, וכמו שהלך אדם, מה תולדות אדם השני חסר וי״ו והראשון מלא, כך הדורות אינם הולכים למות שלימים עד שגופם מתחסר מהמלכים (ד׳ יסודות) שיש בגופו, שבגבורתו וברוב כחו של המקום ברא כל העולם שנים שנים. זה תמורת זה וזה כנגד זה, כדי שיתבוננו בחכמתו, ולהודיע להם שכל דבר ודבר יש לו שותף ויש לו תמורה, ולולי זה לא היה זה, חיים למה נקראו חיים ומות למה נקרא מות, לולי מות לא נקרא חיים ולא נודע שהם חיים, וכן המות - אילולי חיים לא היה מות ולא נודע המות, והיאך הוא המות הזה. אמר ר׳ ישמעאל, בגוף הזה יש בו מלכים: הדם והלובן ומרה האדומה ומרה השחורה, וכיון שאדם נעשה גדול תש כחו ודמו משתנה ופניו מוריקות ואחד מהמלכים מתגבר או מתחסר. תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וגו׳ (תהלים ק"ד כ"ט), למה הדבר דומה? לנוד נפוח, בזמן שהנוד שלם - הרוח עומדת בתוכו, נבקע או נקרע - הרוח הולכת. כך הגוף, בזמן שהמלכים עומדים במלכותם הרוח עומדת בו כרוח שבנוד. ולמה הגוף דומה, למלך שיש לו צבאים ויש עליהם ארבעה שרים, ובמלכותו ארבע מדינות ובעלי המדינות רעים, אם השר מעלים עיניו מהם מגבולו או ממקומו, הם יוצאים עליו וכל מלכותו מתבלבלת. כך הגוף הוא המלך, והצבאים הם הגידים, והמדינות הן העצמות, וד׳ השרים הם ד׳ יסודות הגוף, ואלו הן: הדם והלובן ומרה אדומה ומרה שחורה, וכיון שאחד מן השרים מעלים עיניו כמעט, מיד הגוף מתבלבל ונחלה האדם, ואם יחסר אחד מן השרים הרוח הולך והגוף כלה. א״ל ר׳ עקיבא, והיאך בני אדם יש מתים קטנים ויש מתים גדולים ויש מתים זקנים? א״ל, כך הוא, כיון שאחד מן היסודות מתחסר - הגוף מת, וכן הוא כנגד ד׳ יסודות שבגוף, ארבע מלכיות כנגד ארבע פנות העולם. לובן כנגד מזרח שהאור יוצא משם ובני מזרח לבנים. הדם כנגד צפון, וכשם שהצפון פתוח כך הגוף פתוח לפני הדם, שבכל מקום שתחתוך מן הגוף - הדם יוצא משם, אבל השלשה אינם יוצאים בכל מקום שתחתוך, ובני צפון כולם אדומים. מרה אדומה כנגד המערב, כי השמש מתאדמת בגבול המערב, ופני מערב מאדימין בעת שקיעתה. מרה שחורה כנגד דרום שתולדתה בצנה, כך בטללים, וכנגדן ארבעה יסודי העולם: מרה שחורה כנגד העפר תולדתה צינה ויבשה כך העפר, מרה אדומה כנגד האש תולדתה חמה ויבשה, הלובן כנגד המים תולדתו קר ולח כמו המים, הדם כנגד הרוח.

ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁרָאָה אִשָּׁה אַחַת יְתוֹמָה וּבִקֵּשׁ לִישָּׂאֶנָּה, שָׁלַח וּתְבָעָהּ. אָמְרָה, אֵינִי רְאוּיָה לְהִנָּשֵׂא לַמֶּלֶךְ. שָׁלַח תְּבָעָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעָה לוֹ. לְאַחַר זְמַן, נִשֵּׂאת לַמֶּלֶךְ. כָּעַס עָלֶיהָ הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ לְגָרְשָׁהּ וְלִישָּׂא אַחֶרֶת. אָמְרָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲנִי אֵין לִי בּשֶׁת אִם אַתָּה מְגָרְשֵׁנִי, שֶׁאַתָּה בִּקַּשְׁתַנִי תְּחִלָּה. אֶלָּא הוֹאִיל וְאַתָּה מְגָרְשֵׁנִי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אֶל תַּעֲשֶׂה לָזֹאת כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי. כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, פִּתָּהוּ שִׁבְעָה יָמִים. וְהוּא אָמַר לֵיהּ: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי. לְאַחַר זְמַן, פִּיְּסָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְנַעֲשׂוּ לוֹ כָּל הַנִּסִּים עַל יָדוֹ. לַסּוֹף אָמַר לוֹ: כִּי לֹא תָּבֹא. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁלֹּא אֲבִיאֵם לָאָרֶץ, אֵין לִי בּשֶׁת, כִּי אַתָּה הַחִלּוֹתָ, לְשׁוֹן הַתְחָלָה. אֶלָּא הוֹאִיל וְכֵן גָּזַרְתָּ עָלַי, אוֹתוֹ שֶׁיְּבִיאֵם אַל תַּעֲשֶׂה לוֹ כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לִי, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף, בַּעַל דִּין שֶׁלְּךָ כְּבָר הִקְדִּימְךָ. שֶׁכָּךְ אָמַר אִיּוֹב, מִי יִתֶּן שׁוֹמֵעַ לִי הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי (איוב לא, לה). וְאֵי זֶה סֵפֶר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. מָה אָמַר אִיּוֹב, קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדוֹנָיו (שם ג, יט). הֱוֵי, רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף וְגוֹ'.

אדם הראשון שאכל מן האילן גרם מיתה לכל, ד"א ויאמר ה' רב לך בעל דין שלך כבר הקדימך, שכבר אמר איוב מי יתן שומע לי [הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי] (איוב לא לה, ואיזה [ספר], זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), ומה אמר איוב, קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו (איוב ג יט), הוי רב לך אל תוסף דבר.