מדרש על איוב 32:3

וְכֵן הוּא אוֹמֵר: כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ (זכריה ב, יב). עֵינִי הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כְּלוֹמַר, כִּבְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָן, וְכִנָּהוּ הַכָּתוּב, שֶׁהוּא תִּקּוּן סוֹפְרִים אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ (מלאכי א, יג), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם (ש״‎א ג, יג), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלֶיךָ לְמַשָּׂא (איוב ז, כ), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת (חבקוק א, יב), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל. (ירמיה ב, יא), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדִי בְּתַבְנִית שׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב (תהלים קו, כ), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב, כַּיּוֹצֵא בּוֹ כְּבוֹדִי בְּקָלוֹן אָמִיר (הושע ד, ז), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב (איוב לב, ג), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כַּיוֹצֵא בּוֹ, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה' (בראשית יח, כג), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי (במדבר יא, טו). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ (במדבר יב, יב), אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו (מלכים א יב, טז). וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (דה״‎א ב, י-טז) לַאֲבֵלָיו.