מדרש על איוב 36:29

אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת (ויקרא יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כח, כה): לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה, אָמַר רַב הוּנָא בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת יָצְתָה רוּחַ שֶׁלֹּא בְמִשְׁקָל וּכְבָר הָיָה לָהּ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: אֶחָד בִּימֵי אִיּוֹב, וְאֶחָד בִּימֵי יוֹנָה, וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ. בִּימֵי אִיּוֹב שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, יט): וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר. בִּימֵי יוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ד): וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם. בִּימֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט, יא): וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר [לפני ה'] וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים, אָמַר רַבִּי יְהוּדָא בְּרַבִּי שָׁלוֹם הִיא אוֹתָהּ שֶׁל אִיּוֹב הִיא אוֹתָהּ שֶׁל יוֹנָה הִיא אוֹתָהּ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַבַּיִת הָיְתָה אוֹתָהּ שֶׁל אִיּוֹב, בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ סְפִינָה הָיְתָה אוֹתָהּ שֶׁל יוֹנָה, בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ מַעֲשֶׂה הָיְתָה אוֹתָהּ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, וְאֵין לְךָ גְּדוֹלָה בָּהֶם אֶלָּא אוֹתָהּ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חִיָּא וְאָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבָּנָן, אֵין מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּראוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הָאֲמוּרוֹת בַּסֵּפֶר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי חֲנִינָא בְּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ יוֹצֵאת מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּרוֹ בֶּהָרִים וּמְרַשְׁלוֹ בַּגְּבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ הֱוֵי זָהִיר שֶׁלֹּא תַּזִיק לִבְרִיּוֹתַי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, טז): כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי, בִּשְׁבִיל נְשָׁמוֹת שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי, (איוב כח, כה): וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה, רַבִּי יוּדָן בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֲפִלּוּ מַיִם שֶׁיּוֹרְדִין מִלְּמַעְלָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בְּמִדָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, כט): כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם, וּכְתִיב (ויקרא כז, יח): וְנִגְרַע מֵעֶרְכְּךָ.