מדרש על איוב 36:5

אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן מאי טעמא לא אתי מר לבי כנשתא לצלויי אמר ליה לא יכילנא אמר ליה לכנפי למר עשרה וליצלי. אמר ליה טריחא לי מלתא ולימא ליה מר לשליחא דצבורא ליתי ולידעי למר בעידנא דמצלי צבורא. אמר ליה מאי כולי האי. אמר ליה דאמר רבי יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי (דף ח) מ״ד (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים. ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר מהכא (ישעיה מט ח) כה אמר ה׳ בעת רצון עניתיך. רבי אחא בר חנינא אמר מהכא (איוב לו ה) הן אל כביר ולא ימאס. וכתיב (תהלים נה יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב״ה מואס בתפלתן של רבים. שנאמר הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו׳. אמר הקב״ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין עכו״ם ומזלות:

פס'. ורדפו מכם חמשה מאה. החלש שבכם. שהרי בגבורים כתיב (דברים ל״ב:ל׳) איכה ירדוף אחד אלף ומאה מכם רבבה ירדפו. היה צריך לומר מאה מכם שני אלפים ירדפו. שהרי לחמשה מאה, יבואו חמשים לאלף וחמשים לאלף אלא מה הוא ומאה מכם רבבה ירדפו הם הגבורים שהם אחד למאה שהרבבה מאה מאות. ד"א חמשה מאה ומאה רבבה, לפי רוב העם הגבורה. וכן לענין התורה לא דומין המרובין העוסקין בתורה למעוטין. וכן הוא אומר (משלי י״ד:כ״ח) ברב עם הדרת מלך. ואומר (איוב ל״ו:ה׳) הן אל כביר ולא ימאס. ואומר (תהילים נ״ה:י״ט) כי ברבים היו עמדי. אינו דומה אחד שיושב ועוסק בתורה לשנים שיושבין ועוסקין בתורה:

ויתעבר ה' בי – כאדם שאומר נתעבר בי פלוני, ונתמלא עלי חימה: למענכם – שאתה גרמתם. וכן הוא אומר (תהלים קו) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורה: ולא שמע אלי – ולא קיבל תפלתי. ר' נתן אומר: הרי הוא אומר (איוב לו) הן אל כביר לא ימאס תם, אין הקב"ה מואס תפלתם של רבים; אבל כאן לא קיבל תפלתי: ויאמר ה' אלי – אמר לו למשה: בדבר הזה רב לך, שאין מניחים את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה. מכאן היה ר' ישמעאל אומר: משל להדיוט – לפום גמלא שיחנא. ד"א: אם משה, חכם חכמים גדולים, אבי נביאים, לא נשא לו פנים – ק"ו לשאר כל אדם. המענים את הדין והמעותין את הדין – עאכ"ו: רב לך – אמר לו: הרבה שמור לך, הרבה צפון לך, שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ואומר (ישעיה סד) ומעולם לא שמעו ולא האזינו, ולא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו. ד"א: רב לך – אמר לו הרבה יגעת, הרבה עמלת, צא משה ונח! שנא' (דניאל יב) לך לקץ הימין ותנוח. אמר לו: אם לאו – אכנס כהדיוט! א"ל: אין המלך נכנס כהדיוט. אמר לו: אם לאו אעשה תלמיד ליהושע! אמר לו: רב לך, הרב נעשה תלמיד לתלמידו? אמר לו: אם לאו אכנס דרך אויר, או דרך חלל! אמר לו: ושמה לא תבוא. אמר לו: אם לאו עצמותי יעברו את הירדן! אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה, וכי המת יכול לעבור? אלא אמר לו: משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן: אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה – אמר לו: בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו גזרה קשה, והיה הבן ההוא מבקש מאביו. אמר לו בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה, (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך. אמר לו: אם לאו הראני! אמר לו: בדבר זה אני עושה: עלה ראש הפסגה – מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את הרחוק כקרוב, את שאין גלוי כגלוי, את כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר (דברים ל״ד:א׳) ויראהו ה' את הארץ ואת נפתלי ואת הנגב ואת הככר: