מדרש על איוב 36:7

אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה אמר רבי חמא מאי דכתיב (ע״ב) (איוב לו ז) לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהיה ברחל זכתה ויצא מבנה שאול ובשכר צניעות שהיה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר. ומאי צניעותא דהויא ברהל דכתיב (בראשית כט יב) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מנסבת לי אמרה ליה אין מנסיבנא לך אלא אבא רמאי הוא ולא מצית למיקם ביה אמר לה אי רמאי הוא אחוה אנא ברמאותא אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין דכתיב (תהלים יח כז) עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל. אמר לה ומאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה (וכי מטא ההוא יומא מעייל לה לגבך מה עשה יעקב) מסר לה סימנין לרחל כי מטא ליליא ועאיל ליה ללאה אמרה רחל השתא מכספא אחתאי מיד אותן סימנין שנתן יעקב לרחל מסרתן רחל ללאה והיינו דכתיב (בראשית כט כה) ויהי בבוקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסר יעקב לרחל ורחל מסרתן ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול. ומאי צניעותיה דשאול דכתיב (ש״א י טז) ויאמר שאול אל דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתונות ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל לפיכך זכה ויצאת ממנו אסתר. אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא כשהקדוש ברוך הוא פוסק לו גדולה לאדם פוסק לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות שנאמר (איוב לו ז) ויושיבם לנצח ויגבהו. ואם הגיס דעתו הקדוש ברוך הוא משפילו שנאמר (שם) ואם אסורים בזיקים ילכדון בחבלי עוני:

יז: שם ובהקבץ בתולות שנית וגו' אזל שקל עצה ממרדכי א"ל אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ואפ"ה [לא גליא ליה דכתיב] אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה א"ר (חמא) [אלעזר] מ"ד [שם ע"ב] (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהיה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר. ומאי צניעותא דהויא ברחל דכתיב (בראשית כט) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא (כיון דאתא ואמר בן רבקה אנא אמרה ליה אמאי אתית) אמר לה מנסבת לי אמרה ליה אין מינסיבנא לך אלא אבא רמאי הוא ולא מצית למיקם ביה אמר לה אי רמאי הוא אחוה אנא ברמאותא אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין דכתיב (תהלים יח) עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל. אמר לה ומאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה (וכי מטא ההוא יומא מעייל לה לגבך מה עשה יעקב) מסר לה סימנים לרחל כי מטא (ההוא יומא) [ליליא] (ועאיל ליה ללאה) אמרה רחל השתא מכספא אחתאי מיד אותן סימנין שנתן יעקב לרחל מסרתן רחל ללאה והיינו דכתיב (בראשית כט) ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסר יעקב לרחל ורחל מסרתן ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול ומאי צניעותיה דשאול דכתיב (שמואל א' י) ויאמר שאול אל דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתונות ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל לפיכך זכה ויצאת ממנו אסתר (ואסתר מאי היא דכתיב (אסתר ג) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה) (א"ר אליעזר) [וא"ר אלעזר] (אמר רבי חנינא) כשהקב"ה פוסק לו גדולה לאדם פוסק לו ולבניו לבני בניו עד סוף כל הדורות שנאמר (איוב לו) ויושיבם לנצח ויגבהו (וגו'). ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר (שם) ואם אסורים בזיקים ילכדון בחבלי עוני. ואת מאמר מרדכי אסתר עושה א"ר (חנינא בר אבא) [ירמיה] מלמד שהיתה מראה דם [נדה] לחכמים. כאשר היתה באמנה אתו אמר (רבי אבא) [רבא] בר לימא מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי:

דָּבָר אַחֵר, נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיְּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ (איוב לו, ז). מַהוּ לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו. אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֵעַ מִן הַצַּדִּיק מַה שֶּׁרוֹצֶה לִרְאוֹת בְּעֵינָיו. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁמּשֶׁה מִתְאַוֶּה לִרְאוֹת בְּנִקְמַת הַמִּדְיָנִים קֹדֶם שֶׁיָּמוּת, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּךְ שֶׁיִּרְאֵם בְּעֵינָיו. וְעָלָיו נֶאֱמַר, יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם, פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע (תהלים נח, יא). יִשְׂמַח צַדִּיק, זֶה מֹשֶׁה. כִּי חָזָה נָקָם, נִקְמַת מִדְיָן. פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע, זֶה בִּלְעָם. אָמַר מֹשֶׁה לְפִנְחָס וְלָאֲנָשִׁים הַצּוֹבְאִים, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבִּלְעָם הָרָשָׁע שָׁם שֶׁהָלַךְ לִטֹּל שְׂכָרוֹ. עַד שֶׁהַזְּאֵב בָּא לַצֹּאן, פָּרְשׂוּ לוֹ הַמְּצוּדָה. וְאִם תִּרְאוּ אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁעוֹשֶׂה כְּשָׁפִים, הַרְאוּ לוֹ אֶת הַצִּיץ שֶׁכָּתוּב בּוֹ, קֹדֶשׁ לַה' (שמות כח, לו), וְהוּא נוֹפֵל, וְהִרְגוּ אוֹתוֹ. וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם. שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין כְּשָׁפִין עִם בִּלְעָם וּפוֹרְחִים בָּאֲוִיר, וְהֶרְאוּ לָהֶם אֶת הַצִּיץ, וְנָפְלוּ עַל חַלְלֵיהֶם. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לַבְּרָכָה, כְּתִיב בִּיהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ (יהושע א, ה). וְהָיָה צָרִיךְ יְהוֹשֻׁעַ לִחְיוֹת מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְלָמָּה נִתְקַצְּרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרַת מָוֶת, לֹא אָמַר, מָחָר אֲנִי מֵת מַה יּוֹעִיל לִי שֶׁאֶנְקֹם בְּמִדְיָן. אֶלָּא נִזְדָּרֵז לְכָל אוֹתוֹ עִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח אוֹתָם מֹשֶׁה (במדבר לא, ו). אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ לֹא עָשָׂה כֵן. כְּשֶׁבָּא לְהִלָּחֵם עִם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אָמַר, אִם אֲנִי הוֹרְגָם, מִיָּד אֲנִי מֵת כְּשֵׁם שֶׁאֵרַע לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. מֶה עָשָׂה. הִתְחִיל בְּאֶחָד וּמְעַכֵּב בְּמִלְחַמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה (יהושע יא, יח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָךְ עָשִׂיתָ, הֲרֵינִי מְקַצֵּר שְׁנוֹתֶיךָ עֶשֶׂר שָׁנִים. אָמַר דָּוִד, רַבּוֹת מַחְשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וְגוֹ' (משלי יט, כא).