מדרש על איוב 39:28

רַבִּי יוֹחָנָן בַּר יוּדָן דְּמִן גַּלִּילָא פָּתַח, אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ (איוב לט, כז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן, עַל מֵימַר פּוּמָךְ הָיִיתִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עַל גַּבֵּי הָאֲרוֹן, אוֹ עַל מֵימַר פּוּמָךְ הָיִיתִי מְסַלֵּק שְׁכִינָתִי מֵעַל גַּבֵּי הָאֲרוֹן. מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, סֶלַע יִשְׁכֹּן. וְיִתְלֹנָן (איוב לט, כח), לִינָה אַחַת בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה (שם). וְתַמָּן תַּנִּינָן, מִשֶּׁנִּטַּל הָאֲרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת. וְלָמָּה נִקְרֵאת שְׁתִיָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲלַפְתָּא, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם. וְכֵיצַד הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת דְּשׁוּנָה, גְּשׁוּמָה, טְלוּלָה, שְׁנַת זוֹל, שְׁנַת שׂבַע, שְׁנַת רָצוֹן, שְׁנַת בְּרָכָה, שְׁנַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שָׁנָה שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ בָּהּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, שָׁנָה שֶׁלֹּא יַגְבִּיהוּ שְׂרָרָה אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. וְרַבָּנָן דְּקֵיסְרִין אָמְרִין, עַל אַחֵינוּ שֶׁבְּקֵיסְרִין שֶׁלֹּא יַגְבִּיהוּ שְׂרָרָה אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. וְרַבָּנָן דִּדְרוֹמָא אָמְרִין, עַל אַחֵינוּ שֶׁבַּשָּׁרוֹן שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָּתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם. מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל, לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ (שם פסוק כט), מִשָּׁם הָיָה מַאֲכִיל אֹכֶל לְכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה. לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ, מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה יוֹדֵעַ מַה יְּהֵא בַּסּוֹף. הָא כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁהָיָה צוֹפֶה וְרוֹאֶה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה עוֹלֶה לְדָרוֹם, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבַּדָּרוֹם שׂבַע. עוֹלֶה לְמִזְרָח, יוֹדֵעַ שֶׁהַמִּזְרָח שָׂבֵעַ. עוֹלֶה לְצָפוֹן, יוֹדֵעַ שֶׁהַצָּפוֹן שָׂבֵעַ. כְּלַפֵּי רָקִיעַ, יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂבֵעַ. וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה, וְאֶפְרוֹחָיו יְעַלְעוּ דָּם וְגוֹ' (איוב לט, ל). חֲמִי אֶפְרוֹחָיו מְגַעְגְּעִין בַּדָּם וְשָׁתִיק. אֶלָּא, וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא (שם), הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ, קִרְבוּ שְׁאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת הַקֹּדֶשׁ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ (ויקרא י, ד), כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הַעֲבֵר הַמֵּת הַזֶּה מִלִּפְנֵי אָבִיו, עַד מָתַי אָבִיו יִרְאֶה אֶת בְּנוֹ מֵת לְפָנָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.

[אחרי מות שני בני אהרן]. ר' יודן דמן גלייא פתח אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קינו (איוב לט כז), אמר הקב"ה לאהרן על מימר פיך הייתי [משרה שכינתי על גבי הארון לא על מימר פיך הייתי] מסלק שכינתי שעל גבי הארון, מקדש ראשון, סלע ישכון ויתלונן (איוב לט כח), לינה אחת, מקדש שני על שן סלע ומצודה (שם), לינות הרבה, ותנינן תמן משניטל הארון אבן אחת היתה שם מימות נביאים הראשונים, ושתיה היתה נקראת, ולמה נקראת שמה שתיה, שממנה הושתת העולם, וכיצד היתה תפלת כהן גדול ביום הכפורים, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה שחונה וטלולה, שנת זול, שנת שובע, שנת רצון, שנת ברכה, שנת משא ומתן, שנת שלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו, שנת שלא יגביהו [ישראל] שררה אלו על אלו. ורבנן דקסרין אמרי על אחינו שבקיסרין שלא יגביהו שררה אלו על אלו, (ורבינו) [ורבנן דדרום] אמרין על אחינו שבדרום שלא יעשו בתיהם קבריהם.

רַבִּי יוּדָן דְּגַלְיָיה פָּתַח (איוב לט, כז): אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן עַל מֵימַר פּוּמָךְ הָיִיתִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן, אוֹ עַל מֵימַר פּוּמָךְ הָיִיתִי מְסַלֵּק שְׁכִינָתִי מֵעַל גַּבֵּי הָאָרוֹן. (איוב לט, כח): סֶלַע יִשְׁכֹּן, מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. (איוב לט, כח): וְיִתְלֹנָן, לִינָה אֶחָת. מִקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי (איוב לט, כח): עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה, לִינוֹת הַרְבֵּה. דְּתָנִינַן תַּמָּן מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן הָיְתָה שָׁם אֶבֶן שְׁתִיָּה, וְלָמָּה נִקְרֵאת כֵּן, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נ, ב): מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי. כֵּיצַד הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּצֵאתוֹ מִן הַקֹּדֶשׁ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא שָׁנָה זוֹ גְשׁוּמָה שְׁחוּנָה וּטְלוּלָה שְׁנַת רָצוֹן שְׁנַת בְּרָכָה שְׁנַת זוֹל שְׁנַת שׂוֹבַע שְׁנַת מַשָּׂא וּמַתָּן וְאַל יִצְטָרְכוּ בָהּ עַמְךָ יִשְׂרָאֵל אֵלּוּ לָאֵלּוּ וְאַל יַגְבִּיהוּ יִשְׂרָאֵל שְׂרָרָה אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְאַל תִּפְנֶה לִתְפִלַּת עוֹבְרֵי דְרָכִים. רַבָּנָן דְּקֵיסָרִין אָמְרוּ עַל אַחֵינוּ שֶׁבְּקֵסָרִין שֶׁלֹּא יַגְבִּיהוּ שְׂרָרָה. רַבָּנָן דְּדָרוֹמָא אָמְרוּ עַל אַחֵינוּ שֶׁבַּשָּׁרוֹן שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן, (איוב לט, כט): מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל, מִשָּׁם הָיָה מְיַלֵּל נוֹטֵל אֹכֶל שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, (איוב לט, כט): לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ, מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה יוֹדֵעַ מַה בְּסוֹפָהּ, הָא כֵיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה צוֹפֶה וְרוֹאֶה עָשָׁן שֶׁל מַעֲרָכָה עוֹלֶה לַדָּרוֹם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדָּרוֹם שָׂבֵעַ, עוֹלֶה לַמַּעֲרָב הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּעֲרָב שָׂבֵעַ, עוֹלֶה לַמִּזְרָח הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַמִּזְרָח שָׂבֵעַ, וְכֵן כֻּלָּם, עוֹלֶה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂבֵעַ, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (איוב לט, ל): וְאֶפְרֹחָו יְעַלְעוּ דָם, רָאָה אֶפְרוֹחָיו מִגַּעְגְּעִין בָּאֲדָמָה וְשָׁתַק, אֶלָּא (איוב לט, כט): וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים, נָדָב וַאֲבִיהוּ, (איוב לט, כט): שָׁם הוּא, הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ (ויקרא י, ד): קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ, מֵאֵת פְּנֵי הָאָרוֹן אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַעֲבֵר הַמֵּת הַזֶּה מֵאֵת פְּנֵי הָאָבֵל הַזֶּה, עַד מָתַי אָבֵל זֶה מִצְטָעֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.