מדרש על איוב 4:7

ויושע ה׳, אמרו חז"ל בשעה שרדפו המצריים את בני ישראל וראו אותם ישראל אחזם אימה ורעדה, ואז נמשלו ישראל ליונה (שיר רבה פסוק יונתי בחגוי הסלע ותנחומא פ' שופטים סי' י״ג) שבורחת מן הנץ וכשבאה לקנה מצאה שם נחש, כך ישראל בשעה שראו את המצריים אמרו למשה, משה רבינו! אנה נלך, הרי מצרים לאחרינו והים לפנינו! אז נשאו קולם בבכיה ואף משה בכה עמהם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר למשה, משה! כבר זכור אני התפלה שהתפלל אברהם אוהבי בשעה שאמרתי לו לך שחוט יצחק בנך, מיד קבל באהבה ולמחר השכים לעשות רצוני, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ומי היו הנערים האלו (סנהדרין פ״ט, מ״ר פנ״ו, פרקי דר״א פל״א) אליעזר עבד אברהם וישמעאל. אמר יצחק לאביו לאן אנו הולכים לברכו? אמר לו אביו עד כה עד מקום קרוב, וכתיב ויקח אברהם את עצי העולה. וישם על יצחק בנו, ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו, אמר יצחק לאביו אבא לאן נלך יחידים? אמר לו בני להקריב קרבן, אמר לו הרי שם שהוא כהן גדול והוא יקריב את העולה (בב״ר פנ"ה איתא שאמר אברהם להקב״ה יש קרבן בלא כהן? ואמר לו הקב״ה כבר מניתיך שתהא כהן וכו׳). מיד נפלה אימה גדולה על יצחק מפני שלא ראה כלום בידו לעולה, ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, מיד נזדעזע יצחק וירגזו אבריו שהכיר וידע מחשבת אביו כי לא היה בידו כלום, ואעפ״כ נתחזק ואמר לאביו אם אמת שבחר בי הקב״ה הרי נפשי נתונה לו, ונתפייס יצחק במותו בעבור לקיים מצות יוצרו ואמר לו אברהם, אני יודע בך בני שאינך מעכב צווי יוצרך וצוויי, השיב יצחק לאביו, אבי! מהר עשה רצון קונך והוא יעשה רצונך. בעוד שהיו מהלכין בדרך קדמו שטן לאברהם ונדמה לו לזקן ואמר לו אנה תלך? אמר לו להתפלל, אמר לו אם להתפלל מה אתה צריך לישא עצים על כתפך ואש ומאכלת בידך? אמר לו שמא נשהה יום אחד או יומים ונשחט ונאפה ונאכל. אמר לו עני לא שם הייתי כשאמר לך המשטין קח נא את בנך את יחידך והעלהו לי לעולה, וזקן כמותך יאבד בן חמוד כזה ובחור שנתן לך הקב״ה למאה שנה. אמר לו אברהם לא היה משטין אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר לי קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ועשה לפני עולה. אמר לו השטן הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך (איוב ד׳:ז׳), אמר לו אברהם מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו, כיון שראה השטן שלא קבל אברהם את דבריו אמר לו, תדע אברהם אומר לך בשורה תעשה עולה [השה] ולא מן יצחק, אמר לו כך עונשו של כוזב שאפילו אומר אמת אין שומעין לו, ואיני מאמינך, אלא הקב"ה הטוב בעיניו יעשה. בא השטן ועמד לפני יצחק ונדמה לו לנער כמותו, אמר לו להיכן אתה הולך, אמר לו ללמוד תורה, אמר לו בחייך או במותך? א״ל וכי יש אדם שלומד תורה אחר מותו? א"ל אי בן עלובה! היכן שני ילדותך ואתה אינך יודע כי לזבוח אותך מוליכך אביך בזו הדרך, א"ל אני בעצמי יודע והרי נפשי מסורה ביד הקב״ה וביד אבי, כל מה שירצה לעשות ממני יעשה, ושוב הלך השטן לשרה ונדמה לה לזקן, אמר לה אברהם בעלך היכן הלך? אמרה לו למלאכתו הלך, ויצחק בנך היכן הלך? אמרה לו עמו הלך ללמוד תורה. אמר לה עלובה זקנה! איך יקהו שיניך על בנך שאינך יודעת שלזבוח אותו הוליכו בדרך. באותה שעה הזדעזעו מתניה ונתחללו איבריה ולא היתה בעולם, ואעפ״כ התחזקה ואמרה, מה שאמר לו הקב״ה יעשה לשלום ולחיים. וכיון שראה אותה שטן שלא עלתה בידו מחשבתו ותאוות לבו לבטל קרבנו של אברהם, מה עשה? הלך לעשות עצמו כנהר גדול וכיון שהגיעו לאותו נהר אמר אברהם ליצחק המתן לי מעט ואכנס אני תחלה לנהר ואראה אם הוא עמוק, וכן עשה, ירד לתוך הנהר עד חצי הנהר ואין מים מגיעין עד ברכיו, אמר ליצחק רד אחרי אל תירא שהמים אין מגיעין עד ברכי, וירד יצחק אחריו. ולא הספיקו לרדת עד חצי הנהר עד שגברו המים והגיעו עד צואריהם. באותה שעה נשא עיניו לשמים ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאתה הוא אלוה בעליונים ובתחתונים ונגלית עלי ואמרת לי אני יחיד ואין כמוני בעולם ואתה יחיד שאין כמותך צדיק בעולם, הודע שמי בעולם והעלה יצחק בנך לעולה לפני, ואני מהרתי לומר ישמעאל (פי' חשבתי כי כוונתך על ישמעאל, ואף כשאמרת שהוא יצחק לא הרהרתי אחר מדותיך), כי על יצחק אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו אם אנו טובעין בנהר מי ייחד שמך בעולם! מיד גער הקב״ה בשטן וחרבו המים על הארץ ומצאו עצמם ביבשה. בעוד שהיו אברהם ויצחק מהלכין בדרך נכנסה מריבה בין ישמעאל ובין אליעזר עבד אברהם שהיו שומרים את הכלים ואת בהמתם, אמר ישמעאל עכשיו יקריב אבא את יצחק ואני אירש כל הנכסים שישארו מאבא, א״ל אליעזר אתה כבר גרשך כאשה גרושה מבעלה ושלחך במדבר, אבל אני עבדו נאמן ביתו ביום ובלילה, ורוח הקדש משיבה ואומרת להם לא זה יירש ולא זה יירש. כתיב ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערוך את העצים ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל לעצים, אברהם היה בונה את המזבח ויצחק מושיט לו את העצים ואת האבנים; אברהם היה דומה לאדם שהוא בונה בית חתונה לבנו, ויצחק היה דומה לאדם שמכין חופה לעצמו שעשה בשמחה, ואמר יצחק לאביו אבא זרז עצמך וחשוף זרועך ואסור ידי ורגלי יפה יפה שאני בחור בן שלושים ושבע שנים ואתה זקן וכשאראה את הסכין אבעט בך מפחד הסכין, שהנפש צופה (חצופה), ושמא אעשה בי מום ואפסל מקרבן, אלא בבקשה ממך אבא מהר ועשה רצונך ואל תעכב וגלול בגדיך וחגור מתניך. ושרפני יפה יפה, וטול אפר שלי והוליכו אצל שרה אמי ותניחו בתיבה בחדר שלה, ובכל שעה ושעה שהיא נכנסת בחדר שלה תזכור את יצחק בנה בבכי. ועוד אמר יצחק לאביו יותר מזה כשתשחטני ותבדל ממני ותלך אצל שרה אמי אם תשאל ממך אנה יצחק בני מה תאמר לה ומה תעשו לזקנתכם? אמר לו אברהם אנו יודעים שאחריך יהיו ימינו מועטים, הוא שנחמנו עד שלא נולדת הוא ינחמנו מיום זה ואילך. מיד ערך את העצים ועקד אותו על המזבח ממעל לעצים, אמץ זרועותיו וגלל בגדיו ונתן שתי ארכבותיו עליו בכח גדול, והקב״ה יושב על כסא רם ונשא ראה היאך לב שניהם (אברהם ויצחק) שוה והיו דמעות מאברהם נושרות ונופלות על יצחק ומיצחק נופלות על העצים והיה הסכין נטבלת בדמעות, מיד וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, אמר הקב״ה למלאכי השרת, ראיתם אברהם אוהבי היאך יחד את שמי בעולם הזה, אם הייתי שומע לכם בשעה שאמרתם בבריאת עולמי מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו מי היה מייחד שמי בעוה״ז כאברהם? (עי' מדרש תהלים מזמור ח' ותנחומא פ׳ וירא סי' י"ח). באותה שעה בכו מלאכי השרת במר נפש, ומה היו אומרים? נשמו מסלות שבת עובר אורח הפר ברית (ישעיה ל"ג ח׳) היכן הוא מתן שכרן של מכניסי אורחים, האורחין שהיו באין מכל מקום אברהם אבינו מכניסן בתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומלוון לדרכים, היכן הוא השכר שנטל אברהם? הפר ברית, הופר אותו ברית שאמרת לו כי ביצחק יקרא לך זרע, ואת בריתי אקים את יצחק, והרי המאכלת על צוארו. ובכו מלאכי השרת ונפלו דמעותיהן על הסכין ועמד הסכין ולא שלט בצווארו של יצחק, מיד פרחה נשמתו, אמר לו הקב״ה למיכאל מפני מה אתה עומד, אל תניחהו לשוחטו! מיד קרא מיכאל ואמר אברהם אברהם! ויאמר אליו הנני. ומפני מה קראו שני פעמים לפי שאברהם ממהר והמלאך צווח כאדם שצווח ואומר פלוני פלוני מה אתה עושה? אל תשלח ידך אל הנער! אמר לו אברהם למלאך. לא אשחטהו אלא אחנקהו? אמר לו ואל תעש לו מאומה, אמר לו אברהם למלאך, הקב״ה אמר לי לשוחטו ואתה אמרת לא תשחטנו, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין? מיד ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו׳. מיד הניחו וחזרה בו נשמתו ועמד על רגליו וברך ברוך מחיה מתים. באותה שעה נשא אברהם את עיניו לשמים ואמר רבש"ע בשעה שיעמדו בני בצער תזכור להם זאת השעה שאני עומד לפניך.

אוי למלכותו של עשו כשיראה הקב"ה מעשיה ויקום ויפרע ממנו, מצינו במצרים כשהקב"ה פרע מהם, בהשכמה פרע מהם, שנאמר ויהי באשמורת הבוקר וגו' (שמות יד כד), ובאשור מה כתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה), במדי על ידי מרדכי ואסתר, ביון על ידי מתתיהו ובניו, אבל באדום אמר הקב"ה אין בריה שפורעת ממנה, אני אפרע בה, מנין, שנאמר חזון עובדיה כה אמר אלהים לאדום שמועה שמענו מאת ה' וגו' (עובדיה פסוק א), אמר ר' ברכיה מה ראה עובדיה לפרוע מאדום, ראה שהקב"ה משלם גמול לאהביו, לשונאיו על אחת כמה וכמה, ורוח הקודש אומרת ע"י אליפז התימני, ויען אליפז התימני ויאמר הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד א ב), א"ל אליפז לאיוב הרי אתה אומר למה איני כאברהם, כך אמרת, הורני לחומר ואתמשל כעפר ואפר (שם ל יט) סבור אתה שהוא משוה אותךלו, אמר ר' ברכיה סרס המקרא ודרשהו, ואתמשל כעפר ואפר, והוא דן אותך כדור הפלגה, שכתוב בהם ותהי להם הלבנה לאבן גו' (בראשית יא ג), הורני לחומר, א"ל אליפז וכי מעשיך כאברהם הם, הנסה דבר איך תלאה וגו' אברהם נתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ואתה בנסיון אחד, הנסה דבר אליך תלאה, הנה יסרת רבים (איוב ד ג). אתה היית מנחם כל בעלי יסורין כשהיה סומא בא אצלך והיית אומר לו כבר היה יודע הקב"ה מה עתיד לעשות שסימא לאותו האיש, והיית מנחמו ואומר לו אם היית בונה בית ולא היית רוצה לפתוח חלונים מי היה ממחה בידך, כך עתיד הקב"ה להשתבח בך, שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה לה ה) כשהיה חרש בא אצלך [היית מנחמו ואומר לו] אם היית רוצה לעשות קיתון לא היית רוצה לעשות לו אזנים, מי ממחה בידך, כך הקב"ה עתיד להשתבח בך, שנאמר ואזני חרשים תפתחנה (שם), לפסח הייתה אומר אז ידלג כאיל פסח (שם שם ו), והייתה מנחמו, כושל יקימון מליך (איוב שם ד), ועכשיו שנגע בך נבהלתה, כי עתה תבא אליך (ותלאה) [ותלא] וגו' (שם ה), הלא יראתך כסלתך (שם ו), על שאמרת אדם צדיק אני ולמה מייסרני, וכי ראית צדיק אובד מימיו זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' (שם ז), נח שהיה צדיק נמלט מדורו, אברם נמלט מן הכבשן, יצחק נמלט מן המאכלת, יעקב נמלט מן המלאך, משה נמלט מחרב פרעה, זכר נא י הוא נקי אבד וגו', לישראל הציל ממצרים ואיבד המצרים, כאשר [ראיתי] חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו (שם ח), ומה היה להם מנשמת אלוה יאבדו וגו' (שם ט), שנאמר נפשת ברוחך כסמו ים (שמות טו י), אף כל הרשעים שעתידין לעמוד, שאגת אריה וקול שחל (איוב שם י), א"ל איוב הסתכל נא באביך עשו, א"ל אין לי עסק עמו (הבן) [בן] לא ישא בעון האב וגו', (יחזקאל יח כ), ליש אובד מבלי טרף (איוב שם יא), זה עשו שהוא אובד מבלי מעשים, ובני לביא יתפרדו (שם), אלו אלופיו, א"ל איוב ואתה מה אתה לך, ואלי דבר יגונב (שם יב), אני נביא אני אין לי עסק עמו, אלא להוכיחך, בסעיפים מחזיונות לילה (שם יג), אמר הקב"ה [לאליפז] לאיוב עבדי בחזון הוכחתה, אני מעמיד ממך נביא שיפרע מבית אביך בחזון, [שנאמר חזון עובדיה], דאמר ר' שמואל בר נחמני מה ראה עובדיה שלא נתנבא אלא על אדום, אלא אמר הקב"ה, עשו גדל בין שני צדיים ולא למד ממעשיהם, ועובדיה דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, יבא עובדיה ויפרע מעשו, לכך חזון עובדיה, ומה כתוב בנבואתו, והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר (עובדיה פסוק יח).

קכו "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם", (בראשית כ״ב:א׳) "אַחַר" מַאי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, דִּכְתִיב: (בראשית כ״א:ח׳) "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל". אָמַר שָׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זָקֵן זֶה חֲנַנְתּוֹ לְמֵאָה שָׁנָה פְּרִי בֶּטֶן, מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה, לֹא הָיָה לוֹ תּוֹר אֶחָד אוֹ גוֹזָל אֶחָד לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ: כְּלוּם עָשָׂה, אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנוֹ, אִם אֲנִי אוֹמֵר לוֹ: זְבַח אֶת בִּנְךָ לְפָנַי, מִיָּד זוֹבְחוֹ. מִיָּד, "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ", אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: אֵין 'נָא' אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁעָמְדוּ עָלָיו מִלְחָמוֹת הַרְבֵּה, וְהָיָה לוֹ גִּבּוֹר אֶחָד וְנִצְּחָן. לְיָמִים עָמְדָה עָלָיו מִלְחָמָה חֲזָקָה, אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמֹד לִי בְּמִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: רִאשׁוֹנוֹת אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְאַבְרָהָם: נִסִּיתִיךָ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת, וְעָמַדְתָּ בְּכֻלָּן, עַכְשָׁיו עֲמֹד לִי בְּנִסָּיוֹן זֶה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אֵין מַמָּשׁ בָּרִאשׁוֹנִים. 'אֶת בִּנְךָ', שְׁנֵי בָּנִים יֵשׁ לִי. 'אֶת יְחִידְךָ', זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ, וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ. 'אֲשֶׁר אָהַבְתָּ', תַּרְוַיְהוּ רַחִימְנִי לְהוּ. 'אֶת יִצְחָק'. וְכָל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו. קִדְּמוֹ שָׂטָן לַדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ: (איוב ד׳:ג׳-ד׳) "הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה וְגוֹ', הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק. כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ וְגוֹ', כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא". אָמַר לוֹ: (תהילים כ״ו:י״א) "וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ". אָמַר לוֹ: (איוב ד׳:ז׳) "הֲלֹא*) יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ". אָמַר לֵיהּ: "זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד". כֵּיוָן דְּחָזִי דְּלָא קָא שְׁמִיעַ לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב", כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: "שֶׂה לְעוֹלָה", וְאֵין "יִצְחָק לְעוֹלָה". אָמַר לוֹ: כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר אֱמֶת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר: אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל יִשְׂמָעֵאל לְיִצְחָק, אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק: אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ בְּמִצְווֹת, שֶׁאַתָּה מַלְתָּ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים, וַאֲנִי בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר לוֹ: וּבְאֵיבָר אֶחָד אַתָּה מְגָרֶה בִּי? אִם אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: זְבַח עַצְמְךָ לְפָנַי, אֲנִי זוֹבֵחַ, מִיָּד, "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם".