מדרש על איוב 40:25

סד וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָאס. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָאס, וּמְהַלֵּךְ בְּיַמָּהּ שֶׁל סִיבְּכִי וּבְיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לַיָּם הַגָּדוֹל, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:כ״ג) "יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ". מַתְקִיף לָהּ רָבָא בַּר עוּלָא: הַאי, (תהילים נ׳:י׳) "בִּבְהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף" כְּתִיב! אֶלָּא אָמַר רָבָא בַּר עוּלָא: אֵימָתַי בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף בְּטוּחוֹת? (בשעה) [בִּזְמַן] שֶׁמֵּגִיחַ יַרְדֵּן לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי (יונתן) [יוֹחָנָן]: מַאי דִּכְתִיב: (שם כד) "כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ"? אֵלּוּ שִׁבְעָה יַמִּים וְאַרְבָּעָה נְהָרוֹת, שֶׁמַּקִּיפִין אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵלּוּ הֵן שִׁבְעָה יַמִּים: יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וְיַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילַת, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילָתָא, וְיַמָּהּ שֶׁל סִבְּכִי, וְיָם אַסְפַּמְיָא, וְיָם הַגָּדוֹל. וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה נְהָרוֹת: יַרְדֵּן, וְיַרְמוּךְ, וְקִירְמִיּוּן, וּפוּגָא. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: עָתִיד גַּבְרִיאֵל לַעֲשׂוֹת קְנִיגְיָא עִם לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:כ״ה) "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה, וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ". וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ". כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי (יונתן) [יוֹחָנָן]: בְּשָׁעָה שֶׁלִּוְיָתָן רָעֵב, מוֹצִיא הֶבֶל מִפִּיו וּמַרְתִּיחַ כָּל מֵימוֹת שֶׁבַּמְּצוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם מא) "יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה". וְאִלְמָלֵא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְגַן־עֵדֶן אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרֵיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:ל׳״א:כ״ג) "יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה". וּבְשָׁעָה שֶׁצָּמֵא, עוֹשֶׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב". וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אֵין תְּהוֹם חוֹזֵר לְאֵיתָנוֹ עַד שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה", וְאֵין שֵׂיבָה פְּחוּתָה מִשִּׁבְעִים (שנה). אָמַר רַבָּה (בר בר חנה), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם מ) "יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים", וְאֵין 'כֵּרָה' אֶלָּא סְעוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ו׳:כ״ג) "וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ", וְאֵין 'חַבָּרִים', אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ח׳:י״ג) "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי". וְהַשְׁאָר, חוֹלְקִין אוֹתוֹ, וְעוֹשִׂין בּוֹ סְחוֹרָה [בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם], שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:ל״א) "יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים". וְאֵין 'כְּנַעֲנִים' אֶלָּא תַּגָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע י״ב:ח׳) "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב", וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ג:ח׳) "אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ". וְאָמַר רַבָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:כ״ט) "הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ", זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ סֻכָּה, לֹא זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ". זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל, לֹא זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי א׳:ט׳) "וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ". זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק, לֹא זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ קָמֵיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ) "וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ". וְהַשְּׁאָר, פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְזִיווֹ (הולך) [מַבְהִיק] מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס׳:ג׳) "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".

כי אתא רב דימי אמר ר׳ יונתן מאי דכתיב (תהלים כד ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבע ימים וארבע נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבע ימים ימה של טבריה וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתה וימה של סבכי וים אספמיא וים הגדול ואלו הן ארבע נהרות ירדן וירמוך וקירומיון ופינה. כי אתא רב דימי א״ר יונתן עתיד גבריאל לעשות (דף עה) קניגיא עם לויתן שנאמר (איוב מ כה) תמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו ואלמלא הקב״ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר (שם) העושו יגש חרבו. כי אתא רב דימי אמר ר״י בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה שנאמר (שם) ירתיח כסיר מצולה ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (שם מא כג) ים ישים כמרקחה. ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים שנאמר (שם) אחריו יאיר נתיב. אמר רב אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה שנאמר (שם) יחשב תהום לשיבה ואין שיבה פחותה מע׳ שנה:

אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים, הראהו חותמו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי", והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): "סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי" והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ", והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): "הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם", והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): "וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי", והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי", והראהו היכל ה', שנאמר (יונה ב, ז): "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי", מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת, הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה' ובני קרח עומדים ומתפללין עליה, אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב"ה, ואמר לפניו: רבש"ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב"ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): "וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה".