מדרש על איוב 42:10
אסתר רבה
הָיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, הוּא תְּחִלָּתוֹ וְהוּא סוֹפוֹ. אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, מֵעַתָּה הוּא תְּחִלָּתוֹ וְהוּא סוֹפוֹ, אֲמַר לוֹן אַף הִיא לָא תָּבְרָה, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵויהוֹן בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כו, ה): עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, מִנְיַן עֵקֶב שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹל בּוֹרְאוֹ, וַהֲווֹ שְׁנוֹתָיו מֵאָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, מַה מְּקַיֵּם בּוֹ, הָיָה, שֶׁהָיָה מְתֻקָּן לְהַדְרִיךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה, (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה, שֶׁהָיָה מְתֻקָּן לְמִיתָה. (בראשית ג, א): וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנוּת. (בראשית ד, ב): וְקַיִּן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה, מְתֻקָּן לְגָלוּת, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (בראשית ד, טז): וַיֵּצֵא קַיִּן מִלִּפְנֵי ה' וגו' לוֹמַר נָע וָנָד. (איוב א, א): אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ, מְתֻקָּן לְיִסּוּרִין. (בראשית ו, ט): נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, הָיָה מְתֻקָּן לְהַכִּיר בּוֹרְאוֹ. (שמות ג, א): וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה, הָיָה מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. מָרְדֳּכַי הָיָה מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, הָיָה, רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וַחֲמִשָּׁה הֵן: נֹחַ, אֶתְמוֹל (איוב יד, יט): אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ אִצְטְרוּבּוֹלִין שֶׁל רֵחַיִם נִמּוֹחוּ בִּימֵי הַמַּבּוּל, וְהָכָא אָמַר (בראשית ט, יח): וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה, לוֹמַר רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. יוֹסֵף, אֶתְמוֹל (תהלים קה, יח): עִנּוּ בַכֶּבֶל, וְעַכְשָׁו (בראשית מב, ו): וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, אֶלָּא רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. משֶׁה, אֶתְמוֹל בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה, וְעַכְשָׁו מְשַׁקְּעוֹ בַּיָּם, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. אִיּוֹב, אֶתְמוֹל (איוב טז, יג): יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי, וְעַכְשָׁו (איוב מב, י): וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה, אֶלָּא רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. מָרְדֳּכַי, אֶתְמוֹל וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְעַכְשָׁו יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת. וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי. מַה מֹּר רֹאשׁ לְכָל הַבְּשָׂמִים, אַף מָרְדֳּכַי רֹאשׁ לַצַּדִּיקִים בְּדוֹרוֹ.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש תנחומא
וְהָעֲנִיִּים מְנַסֶּה אוֹתָן, אִם אֵינָן מְבַעֲטִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, נוֹטְלִין שְׂכָרָן לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ (תהלים יח, כח). אִיּוֹב נִתְיַסֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשִׁלֵּם לוֹ כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה. (איוב מב, י).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
עין יעקב
גְּמָרָא. תָּנוּ רַבָּנָן: כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ, דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ, אֲבָל צַעֲרוֹ, אֲפִלּוּ הֵבִיא כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין נִמְחָל לוֹ, עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ, כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ". 'אֵשֶׁת נָבִיא' בָּעִי אַהֲדוּרִי, אֵשֶׁת אַחֵר לָא בָּעִי אַהֲדוּרִי? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: "הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ" מִכָּל מָקוֹם! וּדְקָא אָמַרְתָּ: (שם) "הֲגּוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג, הֲלֹא הוּא אָמַר לִי: אֲחֹתִי הִיא, וְהִיא גַּם הִיא אָמְרָה: אָחִי הוּא"! נָבִיא הוּא, וּכְבָר לָמַד: אַכְסְנַאי שֶׁבָּא לָעִיר, עַל עִסְקֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ, אוֹ עַל עִסְקֵי אִשְׁתּוֹ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: 'אִשְׁתְּךָ הִיא'? 'אֲחוֹתְךָ הִיא'? מִכָּאן לְבֶן נֹחַ שֶׁנֶּהֱרָג, שֶׁהָיָה לוֹ לִלְמֹד וְלֹא לָמַד. (שם) "כִּי עָצֹר עָצַר ה'", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁתֵּי עֲצִירוֹת הַלָּלוּ, לָמָּה? אַחַת בָּאִישׁ, שִׁכְבַת זֶרַע. שְׁנַיִם בָּאִשָּׁה, שִׁכְבַת זֶרַע וְלֵדָה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: שְׁנַיִם בָּאִישׁ, שִׁכְבַת זֶרַע וּקְטַנִּים. שָׁלֹשׁ בָּאִשָּׁה, שִׁכְבַת זֶרַע וְלֵדָה וּקְטַנִּים. רַבִינָא אָמַר: שְׁלֹשָׁה בָּאִישׁ, שִׁכְבַת זֶרַע וּקְטַנִּים וּפִי־הַטַּבַּעַת. אַרְבָּעָה בָּאִשָּׁה, שִׁכְבַת זֶרַע וְלֵדָה וּקְטַנִים וּפִי־הַטַּבַּעַת. (שם) "בְּעַד כָּל רֶחֶם", אַמְרֵי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: אֲפִלּוּ תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁל בֵּית אֲבִימֶלֶךְ לֹא הֵטִילָה בֵּיצָתָהּ. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן: כָּל הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר, הוּא נַעֲנָה תְּחִלָּה? אָמַר לוֹ: דִּכְתִיב: (איוב מ״ב:י׳) "וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְעַד רֵעֵהוּ". אָמַר לֵיהּ: אַתְּ אָמַרְתְּ מֵהָתָם, וַאֲנָא אֲמִינָא מֵהָכָא: (בראשית כ׳:י״ז) "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים, וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם כג) "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר" וְגוֹ'. כַּאֲשֶׁר אָמַר אַבְרָהָם (אל) [עַל] אֲבִימֶלֶךְ.
Ask RabbiBookmarkShareCopy