מדרש על איוב 5:26

תנו רבנן מת פתאום זו היא מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זו מיתה דחופה. רבי חנינא בן גמליאל אומר זו היא מיתת מגפה שנאמר (יחזקאל כד טז) בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה וכתיב (שם כד יח) ואדבר אל העם ותמת אשתי בערב. ב׳ ימים ומת זו היא מיתה דחויה. ג׳ גערה. ד׳ נזיפה. ה׳ מיתת כל אדם. אמר רבי חנין מאי קרא (דברים לא יד) ויאמר ה׳ אל משה הן קרבו ימיך למות קרבו תרי ימיך תרי הן דהא שכן בלשון יווני קורין לאחת הינא מת בחמשים זו היא מיתת כרת בחמשים ושתים זו היא מיתתו של שמואל הרמתי בששים זו היא מיתת כל אדם. אמר מר זוטרא מאי קרא (איוב ה כו) הבא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו בכלח בגימטריא ששים. שבעים שיבה. שמונים גבורה דכתיב (תהלים צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים. אמר רבא מחמשים ועד ששים זו היא מיתת כרת והאי דלא קא חשיב לה משום כבודו דשמואל הרמתי. רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקא לי מכרת אמר ליה אביי נהי דנפיק מר מכרת דשני מכרת דיומי מי נפיק מר אמר ליה נקוט מיהא פלגא בידך. רב הונא נח נפשיה פתאום הוו קא דאגו רבנן עליה תנא להו זוגא דמן הדייב לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה :

יט תָּנוּ רַבָּנָן: מֵת פִּתְאוֹם, זוֹ הִיא מִיתָה חֲטוּפָה. חָלָה יוֹם אֶחָד וּמֵת, זוֹ מִיתָה דְּחוּפָה. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זוֹ הִיא מִיתַת מַגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״ד:ט״ז) "בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה", וּכְתִיב: (שם) "וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר, וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב". שְׁנֵי יָמִים וּמֵת, זוֹ הִיא מִיתָה דְּחוּיָה. שָׁלֹשׁ, גְּעָרָה. אַרְבַּע, נְזִיפָה. חָמֵשׁ, מִיתַת כָּל אָדָם. אָמַר רַבִּי חֲנִין: מַאי קְרָאָה? (דברים ל״א:י״ד) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת". 'קָרְבוּ', תְּרֵי, 'יָמֶיךָ', תְּרֵי, 'הֵן', חֲדָא, שֶׁכֵּן בִּלְשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאַחַת, 'הִינָא'. מֵת בַּחֲמִשִּׁים [שָׁנָה], זוֹ הִיא מִיתַת כָּרֵת. בַּחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם [שָׁנָה], זוֹ הִיא מִיתָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. שִׁשִּׁים, זוֹ הִיא (מִיתַת כָּל אָדָם) [מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם]. אָמַר מַר זוּטְרָא: מַאי קְרָא? דִּכְתִיב: (איוב ה׳:כ״ו) "תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר, כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ". 'בְּכֶלַח', בְּגִימַטְרִיָּא שִׁשִּׁים. שִׁבְעִים, 'שֵׂיבָה'. שְׁמוֹנִים, 'גְּבוּרָה', דִּכְתִיב: (תהילים צ׳:י׳) "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ, בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים". אָמַר (רבא) [רַבָּה]: מֵחֲמִשִּׁים וְעַד שִׁשִּׁים, זוֹ הִיא מִיתַת כָּרֵת. וְהַאי דְּלָא קָא חָשִׁיב לָהּ, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דִּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. רַב יוֹסֵף, כִּי הֲוָה בַּר שִׁיתִּין, עָבַד לְהוּ יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנָן, אָמַר: נַפְקָא לִי מִכָּרֵת. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: נְהִי דְּנָפִיק מַר מִכָּרֵת דִּשְׁנֵי, מִכָּרֵת דְּיוֹמֵי מִי נָפִיק מַר? אָמַר לֵיהּ: נְקוֹט מִיהָא פַּלְגָּא בְּיָדָךְ. רַב הוּנָא, נָח נַפְשֵׁיהּ פִּתְאוֹם, הֲווּ קָא דָּאֲגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ. תָּנָא לְהוּ זוּגָא דְּמִן הַדְיֵיב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת, אֲבָל הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת, זוֹ הִיא מִיתַת נְשִׁיקָה.

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם (בראשית לג, יח), (איוב ה, יט): בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע, אִין שִׁית אִינוּן אֲנָא קָאֵים בְּהוֹן, וְאִין שֶׁבַע אִינוּן אֲנָא קָאֵים בְּהוֹן. (איוב ה, כ): בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת, (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, (איוב ה, כ): וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב, (בראשית לא, כט): יֵשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע. (איוב ה, כא): בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא, אָמַר רַב אַחָא קָשָׁה לָשׁוֹן הָרָע שֶׁמִּי שֶׁבְּרָאוֹ עָשָׂה לוֹ מָקוֹם שֶׁיִּטָּמֵן בְּתוֹכוֹ. (איוב ה, כא): וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא, זֶה עֵשָׂו וַאֲלוּפָיו. (איוב ה, כב): לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק, זֶה לָבָן שֶׁבָּא כָּפוּן עַל מָמוֹנוֹ לְשׁוֹדְדוֹ, (איוב ה, כג): כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וגו', (בראשית כח, יא): וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו. (איוב ה, כד): וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר. (איוב ה, כד): וּפָקַדְתְּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא, אָבִינוּ יַעֲקֹב בֶּן אַרְבָּעָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה הָיָה וְלֹא רָאָה טִפַּת קֶרִי מִיָּמָיו, (איוב ה, כה): וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, אָמַר רַבִּי יוּדָן לֹא נִפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁרָאָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִבְּנֵי בָנָיו, (איוב ה, כו): תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ, רַבִּי יִצְחָק וְרַבָּנָן, רַבִּי יִצְחָק אָמַר תָּבוֹא לַח אֱלֵי קָבֶר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי תָּבוֹא בְּכֹלָא אֱלֵי קָבֶר, מָלֵא שֶׁאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם.