מדרש על איוב 7:8

דָּבָר אַחֵר (קהלת ח, ב): אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר, מְדַבֵּר בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהוּא שָׁמַר אֲנִי שֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מא, מד): וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וגו', שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא מָרַד עַל צִוּוּיוֹ. (קהלת ח, ב): וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס לְאוֹתָהּ גְּדֻלָּה לֹא פָּרַק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו וְהָיָה יָרֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מב, יח): אֶת הָאֱלֹהִים וגו', וּלְכָךְ נֶאֱמַר אֱלֹהִים, וְהָיָה זָהִיר עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹא נִשְׁבַּע חַי ה' אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה, אֶלָּא (בראשית מב, טו): חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה, הֱוֵי: שְׁבוּעַת. מַהוּ דִּבְרַת, שֶׁגָּדַר עַצְמוֹ מִן הָעֶרְוָה, כְּמָה דְתֵימָא (דברים כג, טו): וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְאוֹמֵר (דברים כב, כד): עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה הַנַּעֲרָה בָּעִיר וגו'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית לט, ז): וַתִּשָֹּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי, מַה כְּתִיב שָׁם (בראשית לט, ח): וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי וגו', לְכָךְ נֶאֱמַר: וְעַל דִּבְרַת, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לט, י): וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ וגו'. אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו, בְּעֵת שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְהָיָה הַבַּיִת פָּנוּי שֶׁלֹא הָיָה שָׁם אָדָם שֶׁיִּרְאֵהוּ, וּכְמָה דִכְתִיב (בראשית לט, יא): וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ וגו', וּבָאֲתָה וְתָפְשָׂה בְּבִגְדוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִתְבַּהֵל מִן מַעֲשֶׂיהָ וְהָלַךְ לוֹ לַחוּץ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לט, יב): וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו, לֹא נִתְבָּהֵל מִפְּנַאי הַבַּיִת, אֶלָּא שֶׁנָּס וְהָלַךְ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה לוֹ שֶׁאִם לֹא יִשְׁכַּב עִמָּהּ הִיא אוֹמֶרֶת לְבַעֲלָהּ שֶׁהוּא חָפַץ לְאָנְסָהּ, וּבַעֲלָהּ הוֹרְגוֹ וְאֵין מִי שֶׁיְּמַחֶה בְּיָדוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא עָמַד לַעֲשׂוֹת תַּאֲוָתָהּ בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ דָּבָר רָע שֶׁהָיְתָה מַגְזֶמֶת לַעֲשׂוֹת לוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר (קהלת ח, ג): אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה. וּמִנַיִן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיְתָה מַגְזֶמֶת לוֹ כָּךְ, מִן סוֹף הַדְּבָרִים, כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה שֶׁלֹא הוֹעִילָה בְּמַעֲשֶׂיהָ, רְאֵה מֶה עָשְׂתָה (בראשית לט, יד יח): וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר וגו' וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ וגו' וַתַּנַּח בִּגְדוֹ וגו' וַתְּדַבֵּר אֵלָיו וגו' וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וגו'. (קהלת ח, ד): בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וגו', מַה שָֹּׂכָר נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּךְ, הִשְׁלִיטוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ וגו', כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מא, יז): וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי וגו'. שִׁלְטוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מב, ו): וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ. וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מא, נה): לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ, כָּל כָּךְ לָמָּה, עַל שֶׁשָּׁמַר אֶת הַמִּצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ח, ה): שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע, מַהוּ לֹא יֵדַע דָּבָר רָע, שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר רָע שֶׁאָמַר שַׂר הַמַּשְׁקִים, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מא, יב): וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וגו', דִּבֶּר כָּאן בְּנִגְעַת יוֹסֵף שְׁלשָׁה דְּבָרִים: נַעַר, שֶׁהוּא שׁוֹטֶה, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כב, טו): אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר, עִבְרִי, שׂוֹנֵא, עֶבֶד, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמַלְכוּת, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יֵדַע יוֹסֵף אוֹתוֹ דָּבָר רָע, כְּלוֹמַר שֶׁלֹא נָגַע בּוֹ הַדָּבָר, שֶׁמָּלַךְ. (קהלת ח, ה): וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם, זֶה הָיָה יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא חָכָם, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מא, לט): אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁעָתִיד לִתֵּן הַדִּין אִלּוּ נָגַע בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, לְפִיכָךְ פֵּרַשׁ מִמֶּנָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לט, י): וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, לִהְיוֹת עִמָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (איוב ט, ד): חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ, הֵבִיא עֵת עַל יוֹסֵף לְשַׁלֵּם לוֹ שְׂכָרוֹ בַּמִּשְׁפָּט, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הָא כֵיצַד, הוּא שָׁלַט בְּיִצְרוֹ וְלֹא נָגַע בָּהּ, לְפִיכָךְ נַעֲשָׂה שַׁלִּיט, כְּמָה דְתֵימָא: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ. הוּא לֹא שָׁמַע לָהּ, כְּמָה דְתֵימָא: וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ, לְכָךְ הִמְלִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מִצְרַיִם כֻּלָּהּ, וְהָיוּ כֻּלָּם נִשְׁמָעִים לִדְבָרָיו, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מא, נה): אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. פִּיו שֶׁלֹא נָשַׁק בַּעֲבֵרָה לְפִיכָךְ (בראשית מא, מ): עַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי. הוּא אָמַר לָהּ (בראשית לט, ט): אֵינֶנּוּ גָּדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וגו', כְּדֵי לְהַדִּיחָהּ מֵעָלָיו, לְפִיכָךְ (בראשית מא, מ): אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי. הוּא לֹא תָפַשׂ לָהּ וְהִיא תְּפָשַׂתּוּ בְּיָדֶיהָ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לט, יב): וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ וגו', לְפִיכָךְ (בראשית מא, מב): וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף. הוּא עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, לְפִיכָךְ (בראשית מא, מב): וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ. הוּא לֹא הִרְכִּין צַוָּארוֹ לַעֲבֵרָה, לְפִיכָךְ (בראשית מא, מב): וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. הוּא לֹא רָכַב עָלֶיהָ, לְפִיכָךְ (בראשית מא, מג): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ. הִיא קָרְאָה לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ עַל כָּךְ, כְּמָה דְתֵימָא: וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וגו', לְפִיכָךְ (בראשית מא, מג): וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ. הוּא נָתוּן אֶל בֵּית הַסֹּהַר עַל כָּךְ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לט, כ): וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר, לְפִיכָךְ (בראשית מא, מג): וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם. הוּא לֹא נָתַן עֵינָיו בָּהּ וְלֹא בַּמִּצְרִיּוֹת בְּעֵת שֶׁמָּלַךְ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, שֶׁעִלֵּם עֵינוֹ מֵאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר וּמִן הַמִּצְרִיּוֹת, (בראשית מט, כב): בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר, וּלְפִיכָךְ עֲלֵי שׁוּר, אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן מַהוּ עֲלֵי שׁוּר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְשַׁלֵּם שְׂכַר אוֹתָהּ הָעַיִן, כֵּיצַד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בַּמִּקְדָּשׁ קֳדָשִׁים קַלִּים תּוֹךְ הַחוֹמָה לִפְנִים מֵחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, אֲבָל בְּשִׁילוֹ שֶׁהָיָה חֵלֶק יוֹסֵף אוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּכָל הָרוֹאֶה, הֱוֵי: עֲלֵי שׁוּר, כְּמָה דְתֵימָא (איוב ז, ח): לֹא תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹסֵף, אַתָּה שָׁמַרְתָּ מִצְוַת לֹא תִנְאָף, שֶׁהִיא שְׁבִיעִית בַּדִּבְּרוֹת, וְלֹא נָאַפְתָּ בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, וְגַם שָׁמַרְתָּ מִצְוַת לֹא תִגְנֹב, שֶׁהִיא שְׁמִינִית בַּדִּבְּרוֹת, שֶׁלֹא גָּנַבְתָּ מָמוֹנוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר, וְלֹא גָנַבְתָּ מְקוֹר אִשְׁתּוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כד, טו): וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וגו', יָבוֹא הָעֵת שֶׁאֲנִי פּוֹרְעָם לְךָ, לְמָחָר כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַנְּשִׂיאִים לְהָבִיא בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, יִהְיוּ נְשִׂיאֵי שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶחָד מַקְרִיב בְּיוֹם שְׁבִיעִי, וְהַשֵּׁנִי בְּיוֹם שְׁמִינִי, וְאֵין שֵׁבֶט אַחֵר מַפְסִיק בֵּין שְׁנֵי בָּנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה לֹא הִפְסַקְתָּ בֵּין לֹא תִנְאָף לְלֹא תִגְנֹב, שֶׁכֵּן כְּתִיב בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה וגו', לְכָךְ כְּתִיב: וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת וגו' (במדבר ז, נה), אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקַרְתְּ, כְּנֶגֶד יַעֲקֹב שֶׁעָקַר אֶת הַבְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן וְנָתַן אוֹתָהּ לְיוֹסֵף, (בראשית מח, כב): וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ וגו'. כֶּסֶף, כְּמָא דְּתֵימָא (משלי י, כ): כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק. כְּמָה שֶׁאָמַר (בראשית מח, ה): אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, כְּשֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם בִּשְׁבִיל יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מז, ט): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, כְּנֶגֶד יוֹסֵף שֶׁנִּזְרַק מֵאָבִיו וְנִמְכַּר לְמִצְרַיִם. כֶּסֶף, עַל שֵׁם: כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק, מַה שֶּׁאָמַר לְאָבִיו (בראשית מח, יח): לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל יָדוֹ יָרְדוּ שִׁבְעִים נֶפֶשׁ לְמִצְרַיִם. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים וגו', יַעֲקֹב וְיוֹסֵף שְׁנֵיהֶם הָיוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וּשְׁנֵיהֶם הֶעֱמִידוּ שְׁבָטִים. (במדבר ז, נו): כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב וגו', כְּנֶגֶד חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יז, ה): וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה, (במדבר ז, נז נח): פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וגו' אַיִל אֶחָד וגו' שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד וגו', הֲרֵי שְׁלשָׁה כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה דוֹרוֹת שֶׁרָאָה יוֹסֵף מִן מְנַשֶּׁה שֶׁנָּטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, כג): גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כו, כט ל): בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד וגו' אֵלֶּה בְּנֵי גִּלְעָד אִיעֶזֶר וגו', מָכִיר וְגִלְעָד וְאִיעֶזֶר, הֲרֵי שְׁלשָׁה דוֹרוֹת שֶׁהָיוּ בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שֵׁם יוֹסֵף, כִּי מְנַשֶּׁה עַל שֵׁם יַעֲקֹב נִקְרָא, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מח, ה): וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, וְהָרְבִיעִי זֶה הָיָה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁנָּטַל חֵלֶק בָּאָרֶץ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר לב, מא): וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר, שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה שֶׁהִקְרִיב הָיוּ כְּנֶגֶד בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה. וּשְׂעִיר הַחַטָּאת הָיָה כְּנֶגֶד יָאִיר שֶׁלֹא הוֹרִישׁ חֶלְקוֹ לְבָנָיו, כִּי לֹא הָיוּ לוֹ בָנִים, וּלְכָךְ קְרָאָן עַל שְׁמוֹ, שֶׁלֹא הָיָה לוֹ זֵכֶר, וְיָרְשׁוּ חֶלְקוֹ בְּנֵי מָכִיר אָחִיו. (במדבר ז, נט): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם, וְלָקַח שְׁנֵי חֲלָקִים בָּאָרֶץ, חֶצְיוֹ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְחֶצְיוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. (במדבר ז, נט): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, הֲרֵי שְׁלשָׁה מִינִים כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה דְבָרִים שֶׁעָשָׂה יוֹסֵף בִּשְׁבִיל מְנַשֶּׁה, שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְגַדְּלוֹ עַל אֶפְרָיִם אָחִיו. הָאַחַת (בראשית מח, יג): וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל. וְהַשֵּׁנִית (בראשית מח, יז): וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. וְהַשְּׁלִישִׁית (בראשית מח, יח): וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר וגו', לָמָּה הָיוּ שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ נָשִׁים מִשֵּׁבֶט מְנַשֶּׁה שֶׁנָּטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ, אֵלּוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד חָמֵשׁ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר כז, ז): כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה וגו', וְהֵן הָיוּ חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה, וְכֵן יַעֲקֹב הִזְכִּירָן בְּבִרְכַּת יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כב): בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר, אֵלּוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד שֶׁנָּטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר לָמָּה חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָן יַעֲקֹב (בראשית מח, טז): וְיִדְגוּ לָרֹב בָּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְדָגִים נִבְרְאוּ בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי. (במדבר ז, נט): זֶה קָרְבַּן גַּמְלִיאֵל וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה, הִתְחִיל מְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנוֹ, זֶה קָרְבַּן גַּמְלִיאֵל:

אזכיר רהב ובבל. א"ר יוסי בר סימון עתידין כל האומות להביא דורונות למלך המשיח שנאמר (שיר השירים ד ח) תשורי מראש אמנה. אמר ר' סימון למה נקרא דורון תשורה. דבר נש מסתכל בה ומזמר יאי כענין שנאמר (איוב ז ח) לא תשורני עין רואי. וכיון שהן באין אצל מלך המשיח הוא אומר להם יש ביניכם ישראל הביאו אותם לי שנאמר (תהלים צו ז) הבו לה' משפחות עמים. עמים הביאו לי משפחותיהם של ישראל. אמר ר' אחא ואומר להם הביאו אותם דרך כבוד ולא דרך בזיון. (שם ח) הביאו לה' כבוד שמו. אותן שכיבדו אותו בעולם הזה ונתנו כבוד לשמו. אמר ר' ברכיה בשם רבי יהודה (ישעיה יח ז) בעת ההיא יוב"ל שי. גימטריא בה"ם. שהם מביאין אותן דורונות למלך המשיח שנאמר (שם סו כ) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. אמר ר' ברכיה הזקנים שבהן אינן יכולין להשען מה הם עושין מביאין אותן ושוענין אותן בידיהן. מהו נכבדות שהן מביאין אותן בכבוד. וכשהן מביאין אותם והם באים לילך להם והוא אומר זה כהן זה לוי זה ישראל כגון אם נמכרו לעבדים ונשתכחו ונעשו גוים על יד האונסים אני מקבלם. הוי (שם כא) וגם מהם אקח וגו' אמר ה'. והיכן אמר (דברים כט כח) הנסתרות לה' אלקינו:

בצאת ישראל ממצרים. זה שאמר הכתוב (תהלים קה לח) שמח מצרים בצאתם. א"ר ברכיה משל לבעל בשר שהוא רוכב על החמור וכו'. כיון שראה דוד היאך היו ישראל שמחים כשיצאו ממצרים התחיל מקלס על יציאת מצרים שנאמר בצאת ישראל ממצרים. זה שאמר הכתוב (שם סח ה) שירו לה' זמרו שמו סולו לרוכב בערבות. מהו שירו לה' צפו לה'. כענין שנאמר (איוב ז ח) לא תשורני עין רואי. דבר אחר שירו לה' אמרו לפניו שירין וזימרין. ומהו סולו ר' יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אומר קילסו. ר' נחמיה אומר שיערו לפניו דרכיכם. כענין שנאמר (ישעיה סב י) סולו סולו המסילה. (תהלים סח ה) לרוכב בערבות. רבנן אמרי שני רקיעין הן שנאמר (שם לד) לרוכב בשמי שמי קדם. רבנן אמרי שלשה (דברים י יד) הן לה' השמים ושמי השמים. ר' אליעזר אומר שבעה הן - שמים רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. וכבודו של הקב"ה בערבות שנאמר (תהלים סח ה) סולו לרוכב בערבות. מהו בערבות. אמר רבי תחליפא בן יעקב בשם רבי יהודה ברבי סימון שראה הקב"ה מעשיהם של צדיקים וערב עליו מעשיהם. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא הרקיע ששמו ערבות הקב"ה זורע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות. (שם) ביה שמו ר"י הנשיא שאל את ר' שמואל בר נחמן מהו שכתוב ביה שמו. אמר לו אין לך כל מקום ומקום שאין אדם ממונה על ביאה שלו. ומי ממונה על ביאה של עולמו כביכול הקב"ה. שנאמר ביה שמו. אתמהא אל תהי קורא ביה אלא ביאה שמו. אמר רבי יהודה הנשיא חבל על דאבדין ולא משתכחין שאילית יתה לרבי אלעזר ולא אמרה לי כן. אלא אמר לי מהו ביה שמו בשני אותיות הללו ברא הקב"ה שני עולמים שנאמר (ישעיה כו ד) כי ביה ה' צור עולמים. ביו"ד ה"א. ואין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה' ואם העולם הבא נברא בי'. ממה שנאמר (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. בה' בראם הרי העולם הזה נברא בה'. ולמה מה עסקה של ה' פתוחה למטה וסתומה מכל צדדיה. כך העולם הזה כל מה שנברא בו יורדין לשאול. ואותה העקיצה שיש בה רמז לתחיית המתים. והעולם הבא נברא בי'. למה מה עסקה של יו"ד קומתה כפופה כך פניהם של הרשעים עתידים להיות מכורכמות לעתיד לבוא. דבר אחר מה עסקה של יו"ד קטן בקומתה כך הרשעים לעתיד לבוא שנאמר (ישעיה ב יז) ושח גבהות אדם. כשראה דוד כי בשתי אותיות הללו ברא הקב"ה שני עולמות התחיל מקלס בהם הללויה: