מדרש על איוב 9:8

בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והיו המים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדבור מפי הגבורה (בראשית א, ט): "יִקָּווּ הַמַּיִם", עלו מקצות הארץ וההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ ונעשים עמקים על תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר (בראשית א, י): "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים", מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן ונתן תחת כפות רגליו ומדרם בשעלו שלא להוסיף ולא לגרוע, ועשה חול גבול לים, כאדם שהוא עושה גדר לכרמו, וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם, חוזרין לאחוריהם, שנאמר (ירמיהו ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם".

אֶל מָקוֹם אֶחָד, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתָּה אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶתְמְהָא. מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין, נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן, מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן, מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָד. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֵי בְרֵאשִׁית וְסִלְּקָן בְּיָם אוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יב, טו): הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וגו' (איוב ט, ח): וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם.