איוב ב:י מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), אוצר מדרשים ומדרש אגדה

כו יָתִיב הַהוּא מֵרַבָּנָן קַמֵּיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, וְיָתִיב וְקָאָמַר: אִיּוֹב לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא, אֶלָּא מָשָׁל הָיָה. אָמַר לֵיהּ: עָלֶיךָ אָמַר קְרָא: (איוב א׳:א׳) "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ". (אמר ליה) אֶלָּא מֵעַתָּה: (שמואל ב י״ב:ג׳) "וְלָרָשׁ אֵין כֹּל, כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה" וְגוֹ'. מִי הֲוָה? אֶלָּא מָשָׁל בְּעָלְמָא הוּא, הָכָא נַמִּי מָשָׁל בְּעָלְמָא. (אמר ליה) אִם כֵּן, שְׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ לָמָּה? (לי?) רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוַויְהוּ: אִיּוֹב מֵעוֹלֵי גּוֹלָה הָיָה, (ומדרשו) [וּבֵית מִדְרָשׁוֹ] בִּטְבֶרְיָה הָיָה. מֵיתִיבִי: יְמֵי שְׁנוֹתָיו שֶׁל אִיּוֹב, מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם וְעַד שָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ. אֵימָא: כְּמִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ וְעַד שָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ. מֵיתִיבִי: שִׁבְעָה נְבִיאִים נִתְנַבְּאוּ לַגּוֹיִים וְאֵלּוּ הֵן: בִּלְעָם וְאָבִיו, וְאִיּוֹב וְאֶלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וֶאֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי. [אָמַר לֵיהּ]: וְלִיטַעֲמִיךְ, אֱלִיהוּא בֶּן בַּרַכְאֵל, (הבוזי הכא נמי) דְּלָאו מִיִּשְׂרָאֵל הֲוָה? [וְהָא כְּתִיב: "מִמִּשְׁפַּחַת רָם"], אֶלָּא אִיתְנַבּוּיֵי אִיתְנַבִּי לַגּוֹיִם, הָכָא נַמִּי אִיּוֹב אִיתְנַבּוּי אִיתְנַבִּי לַגּוֹיִם. אַטוּ כּוּלְּהוּ נְבִיאֵי, מִי לָא אִיתְנַבִּיאוּ לַגּוֹיִים? כּוּלְּהוּ נְבִיאֵי, עִקָּר נְבִיאוּתַיְהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הַנֵי, עִקָּר נְבִיאוּתַיְהוּ בַּגּוֹיִים. מֵיתִיבִי: חָסִיד הָיָה בַּגּוֹיִים וְאִיּוֹב שְׁמוֹ, וְלֹא בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא כְּדֵי לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ. (באו) [הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] עָלָיו יִסּוּרִין, הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, כָּפַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא. תַּנָאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִיּוֹב בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כ״ז:י״ב-י״ג) "הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם וְלָמָּה זֶה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ", אֵי זֵהוּ דּוֹר שֶׁכֻּלּוֹ הֶבֶל? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: אִיּוֹב בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם מב) "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ", אֵיזוֹ דּוֹר שֶׁנִּתְבַּקְשׁוּ נָשִׁים יָפוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה דוֹרוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְאֵימָא: בִּימֵי דָּוִד, דִּכְתִיב בֵּיה: (מלכים א א׳:ג׳) "וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה". הָתָם: (שם) "בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל", הָכָא "בְּכָל הָאָרֶץ". רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אִיּוֹב בִּימֵי מַלְכַּת־שְׁבָא הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב א׳:ט״ו) "וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם". וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִיּוֹב בִּימֵי כַּשְׂדִּים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים". וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אִיּוֹב בִּימֵי יַעֲקֹב הָיָה, וְדִינָה בַּת יַעֲקֹב נָשָׂא, כְּתִיב הָכָא: (שם ב) "כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי", וּכְתִיב הָתָם: (בראשית ל״ד:ז׳) "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל". וְכוּלְּהוּ תַּנָאֵי סְבִירָא לְהוּ, דְּאִיּוֹב מִיִּשְׂרָאֵל הֲוָה, לְבַר מִיֵּשׁ אוֹמְרִים. דְּאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ מֵהַגּוֹיִים הֲוָה, בָּתַר דְּשָׁכִיב מֹשֶׁה מִי שָׁרְתָה שְׁכִינָה עַל הַגּוֹיִים? וְהָא אָמַר מַר: בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל הַגּוֹיִם, וְנִתָּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ג:ט״ז) "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ".

א״ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו שטן דחזייה להקב״ה דקא נטה בתר איוב אמר דלמא ח״ו מנשיא ליה לרחמנותיה דאברהם. פנינה דכתיב (ש״א א ו) וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא ואתא שטן ונשקיה אכרעיה. (איוב ב) בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו אמר רבא בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא. (שם) ארץ נתנה ביד רשע וגו׳. אמר רבא בקש איוב להפוך קערה על פיה א״ל אביי לא דבר איוב אלא כנגד שטן כתנאי ארץ נתנה ביד רשע רבי אלעזר אומר בקש איוב להפוך קערה על פיה א״ל ר׳ יהושע לא דבר איוב אלא כנגד שטן:

נ״ד) וששה שלא הועילה עצתן, ואלו הן:חנון בן נחש בעת ששלח דוד מלאכים לנחמו, ויאמרו שרי בני עמון אל חנון אדוניהם המכבד דוד את אביך בעיניך וגו׳ (ש״ב י׳). ועצת זרש להמן, שנאמר ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ (אסתר ה׳). ואחיתופל שאמר אל אבשלום בוא אל פילגשי אביך (ש״ב ט״ז). ואשת איוב, שנאמר כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי (איוב ב' י'). ועבדי צדקיהו שיעצו בהריגת ירמיהו, שנאמר ויאמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה (ירמיה ל״ח). ושמעיה בן דליה שיעץ לנחמיה ללון בהיכל, שנאמר נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל (נחמיה ו' י') לפיכך נהפך שמו ונקרא נוֹעַדְיָה (שם) כמו הנועדים על ה׳, ונתכנה הַנְּבִיאָה (שם) בלשון נקבה, שיעץ עצת הנשים.