מדרש על איוב מא:8

הרקיע עשוי כקובה, רחבה כאהל ארכה כמשכן, שנאמר (ישעיה מ' כ"ב) הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, מרוח צפון אינה מסוככת, ומרובעת כאכסדרה, שנאמר (איוב כ"ו ז') נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ, ומדרום סתומה כחדר, עגולה ככבשן שנאמר (איוב ט' ט') עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל כִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן. מזרח ומערב מיוסדין כבנין על הארץ, שנאמר הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ (עמוס ט' ו'). סביב שמונה עשר ברוחב ששה, כרחוק מזרח ממערב כגבוה שמים מעל הארץ. מצפון לדרום עש עולה כסיל הגלגל כימה, ומזלות מן המזרח למערב, הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹושְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ (איוב ל"ח ל"א). שבעה מעדנות כימה וחמשה מושכות כסיל, שבעה וחמשה - הרי י״ב. סובב הגלגל שבעה מקושרים מבית, וה׳ מפותחים מבחוץ. זריחת שבעה מצפון לימין וה׳ משמאל, וכנגדן נאספין ששה ביום וששה בלילה. תאומים סוף השבעה, ועקרב סוף החמשה. מן תאומים לקשת כמן עקרב לסרטן, בין עקרב לסרטן כבין עגלה לעקרב, עגלה בצפון ועקרב בדרום. זורח עיגול כלפי דרום ושוקע עיגול כלפי צפון, ובצפון עגלה חוזרת ומשרתת את התלי, והתלי למזלות, והמזלות לגלגל, והגלגל חוזר בגלגל דלי המים. המזלות כסדינים התלי כמלך, ועגלה המנהיג, וכולם ברוח - שנאמר בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ (איוב כ"ו י"ג), נָחָשׁ בָּרִיחַ - זה התלי, חוזרים וזורחים ונאספים מאורות כמלכים וכוכבים כשרי החיילות, וסדורים המזלות במחנה הגדוד שנאמר הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם וגו׳ (ישעיה מ' כ"ו). התלי מגוף המאורות ונטוי מקצה אל הקצה כנחש עקלתון, וראש וזנב שנאמר וַיַּכְרֵת ה׳ מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב (ישעיהו ט' י"ג), מנוד החמה הוא ראש התלי, מנוד הלבנה הוא זנב התלי, מנוד החמה מקצה זה ומנוד התלי מקצה זה, שנאמר וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת (שמות כ"ו כ"ד). ובאמצע מנוד זה על גבי זה, ומן הטבעות ולמעלה הן הן מנוד המאורות מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת (ו)מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שה"ש ב' ט'), כראשי תנינים על המים. מן הטבעת ולמטה הן הן בגלגל כיוצר המנהיג את האבנים, כתנים במים דולה מים ברגליו. חמה במנוד שלה כאור האבוקה, לבנה במנוד שלה כנר בראש המנורה. כוכב חמה ומאדים כמנוד החמה, נוגה וצדק כמנוד לבנה כנרות בקנים, שבתי בזה ובזה כעששית בשלשלת. ראש התלי בראש הששה, כזנב התלי בראש הששה. הראש מהלך אושר והזנב מהלך הופך, מאורות וכוכבים מהלכין נוכח. פגשו מאורות ותלי אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם (איוב מ"א ח'), הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ (עמוס ג' ג'), פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ (משלי י"ז י"ב). אחד בראשו ואחד בזנבו או שניהם בראשו או שניהם בזנבו, בין מלפניו בין מלאחריו, בין שניהם מצד אחד, בין שניהם משני צדדין, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ (יואל ד' ט"ו), אחד מן המאורות ואחד מן הכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם.

זכריה בן יוסף פתח, ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ו') מלמד שבחכמה נתיסד הארץ ואין הארץ אלא שכינה שנאמר מלא כל הארץ כבודו (ישעיהו ו׳:ג׳) אבל נתכונן הארץ בתבונה שנאמר בחכמה יבנה בית (משלי כ״ד:ג׳) ואין בית אלא שכינה שנאמר וכבוד ה׳ מלא את הבית (דהי״ב ז') מלמד שבחכמה נבנה בית, ונאמר כתפארת אדם לשבת בית (ישעיהו מ״ד:י״ג). ובתבונה יתכונן, מלמד שבתבונה נתכוננת. אם כן מה הוא דין דאמר כונן שמים בתבונה, אלא תפתר בחכמה ובינה נברא הארץ והשמים, ואין שמים אלא הקב״ה שנאמר השמים שמים לה׳ (תהילים קט״ו:ט״ז). איזה נברא תחלה? תנינן רשב״י אומר שמים וארץ לא נבראו אלא כהדין אלפס וכסוי הדדי, ר״א בר״י אומר שניהם שוין שפעמים שמקדים שמים לארץ וארץ לשמים מלמד ששניהם שוין. —כתיב אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (איוב מ״א:ח׳) מלמד שכל מקום ששכינתו הולכת הולך הקב״ה עמה כדי שלא יבא רוח האומות ח״ו ויכלו את כנסת ישראל. משל למלך ששלח מטרוניתא שלו לילך בדרך רחוקה לפדות בניה משביה ואז ירא המלך לשלחה לבדה פן יפגעו בה עוברי דרכים, והולך ג״כ הוא עמה, הוי אחד באחד יגשו, בכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳).-כתיב אבתריה איש באחיהו ידבקו ולא יתפרדו וגו׳ (איוב מ״א:ט׳), מלמד שהשרים מטטרון וסנדלפון המה איש באחיו ידבקו אפילו שיתלכדו בעונות ישראל לא יתפרקו ולא יתפרדו עטישותיו של מטטרון תהל אור, ועיניו כעפעפי שחר מפיו לפידים יהלוכו וגו׳ נפשו גחלים תלהט וגו׳ (שם) מלמד שנהפך מדם ובשר לאש, וגחלים בוערות בצוארו ילין עוז (שם), כל המקראות הללו על מטטרון נאמר. לא יבריחנו בן קשת (שם) זה סמאל שמקטרג וזו רק חצים לישראל, וישחק לרעש כידון זו לילית הרשעה, אחריו יאיר נתיב מלמד שסמאל ושבעים שריו אין נהנין מאור של מעלה אלא מאחריו של מטטרון, אין על עפר משלו וגו׳ את כל גבוה יראה וגו׳, שמקבל חוזק ואומץ מאכתריאל שהוא גבוה ממנו, הוא מלך על כל בני שחץ, הם סמאל וכו׳ שריו שהם שחיצים ויהירים.

ד"א ויגש אליו יהודה. זש"ה אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (איוב מא ח), זה יהודה ויוסף, שכל מה שנתגאה יוסף בא יהודה ונצח אותו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק (בראשית מה א), למה היו דומין, לשור שהיה יוצא והיו כל החיות בורחות מפניו, והיה בועט לזה ומנגח לזה, ובא האריה ולא עמד לפניו, אלא נראה הארי ובקשו לשור ולא נמצא, כך יוסף נמשל בשור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), והשבטים נמשלו לחיות, והיה יוסף מתגאה עליהם ומבעט אותם, ויתנכר אליהם, ומנגח לזה, ויקח מאתם את שמעון, לא עשה, אלא כיון שיצא הארי, גור איה יהודה (בראשית מט ט), בקשו לשור ולא נמצא, אלא ולא יכול יוסף להתאפק, למה, ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל ל), אפילו מפני שכתיב בו ויכלכל. אף לעתיד לבא משוח מלחמה עתיד לעמוד מיוסף, ומשוח העומד מיהודה קשה ממנו, שנאמר וגברתי את בית יהודה [ואת בית יוסף אושיע] (זכריה י ו).