מדרש על אסתר 1:17

וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָֹּׂרִים (אסתר א, טז), מָה רָאָה מְמוּכָן לִקְפֹּץ בְּעֵצָה תְּחִלָּה, מִכָּאן שֶׁהֶדְיוֹט קוֹפֵץ בָּרֹאשׁ. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר דִּינֵינוּ כְּדִינֵיהֶם, וָחֳרִינָא אָמַר אֵין דִּינֵנוּ כְּדִינֵיהֶם, מַאן דְּאָמַר דִּינֵינוּ כְּדִינֵיהֶם, כְּדִתְנַן דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַטְּהָרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּמַאן דְּאָמַר אֵין דִּינֵינוּ כְּדִינֵיהֶם, מַה מְּקַיֵּם וַיֹּאמֶר מְמוּכָן, נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה נִרְאִין דִּבְרֵי מְמוּכָן. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תְּלָתָא אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה מְסַטַּרְתּוֹ בַּקּוּרְדָּקִין שֶׁלָּהּ עַל פָּנָיו לְכָאן וּלְכָאן. וָחֳרִינָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁלֹא הִזְמִינָה אֶת אִשְׁתּוֹ לִסְעוּדַת נָשִׁים. וָחֳרִינָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהַשִֹּׂיאָהּ לַמַּלְכוּת. מַאן דְּאָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה מְסַטַּרְתּוֹ בַּקּוּרְדָּקִין שֶׁלָּהּ עַל פָּנָיו לְכָאן וּלְכָאן, שֶׁאָמַר, לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה. וּמַאן דְּאָמַר עַל יְדֵי שֶׁלֹא הִזְמִינָה אֶת אִשְׁתּוֹ לַסְּעוּדַת נָשִׁים, שֶׁאָמַר כִּי יֵצֵא דְּבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן, הָדָא הִיא דְּלָא הֲוַת תַּמָּן. מַאן דְּאָמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהַשִֹּׂיאָהּ לַמַּלְכוּת, שֶׁאָמַר וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.

כִּי יֵצֵא דְּבַר הַמַּלְכָּה (אסתר א, יז), אָמַר רַב שְׁמוּאֵל, בְּלָא דְּדֵין הֲוַת צְרִיכָה.