מדרש על אסתר 3:8

וַיֹאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד (אסתר ג, ח), אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, יָשֵׁן לוֹ מֵעַמּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֵין לְפָנַי שֵׁנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה אָמַרְתָּ יֵשׁ לְפָנַי שֵׁנָה, חַיֶּיךָ שֶׁמִּתּוֹךְ שֵׁנָה אֲנִי מִתְעוֹרֵר עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, סה): וַיִּקַּץ כְּיָשֵׁן ה' וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר. דָּבָר אַחֵר, יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ שִׁנֵּיהוֹן רַבְרְבָן, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְאוֹמְרִים עֹנֶג שַׁבָּת, עֹנֶג יוֹם טוֹב, שֶׁהֵן מַכְנִיסִין פְּחָת בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֲדָא לְשִׁבְעָא יוֹמִין, שַׁבַּתָּא. חַד לִתְלָתִין יוֹמִין, רֵישׁ יַרְחָא. בְּנִיסָן, פִּיסְחָא. בְּסִיוָן, עֲצֶרֶת. בְּתִשְׁרֵי, רֵישׁ שַׁתָּא וְצוֹמָא רַבָּא, וְחַגָּא דִּמְטַלַּלְתָּא. אָמַר לוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כָּךְ הֵם מְצֻוִּין בְּתוֹרָתָן. אָמַר לוֹ הָמָן, אִלּוּ הָיוּ מְשַׁמְרִין אֶת מוֹעֲדֵיהֶם וּמוֹעֲדֵינוּ, יָפֶה הָיוּ עוֹשִׂין, אֶלָּא שֶׁמְבַזִּים מוֹעֲדֶיךָ, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עוֹשִׂים, שֶׁאֵין מְשַׁמְּרִים לֹא קָלֶנְדָּס, וְלֹא סָטַרְנַלְיָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע אַתָּה מַפִּיל עַיִן רָעָה בְּמוֹעֲדֵיהֶם שֶׁלָּהֶם, הֲרֵי אֲנִי מַפִּילְךָ לִפְנֵיהֶם וּמוֹסִיפִים לָהֶם מוֹעֵד אֶחָד עַל מַפַּלְתְּךָ, זֶה יְמֵי הַפּוּרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יח, ז): פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ. וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם, כָּל מַה שֶּׁהָיָה הָמָן מְקַטְרֵג אֶת יִשְׂרָאֵל מִלְּמַטָּה, הָיָה מִיכָאֵל מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵיגוֹרְיָא מִלְּמַעְלָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵין בָּנֶיךָ מִתְקַטְרְגִין לֹא עַל שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְלֹא עַל שֶׁגִּלּוּ עֲרָיוֹת, וְלֹא עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא אֵין מִתְקַטְרְגִין אֶלָּא עַל שֶׁהֵן מְשַׁמְרִין אֶת דָּתוֹתֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ לָא שְׁבַקִּית וְלָא אֶשְׁבֹּק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א יב, כב): כִּי לֹא יִטּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, בֵּין חַיָּבִין בֵּין זַכָּאִין, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַנִּיחָם, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל. (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ, זֶה הָמָן הָרָשָׁע, שֶׁנָּתַן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף לְהַכְחִיד אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.

ז׳) זיי״ן, ויזתא ז׳ קטנה, לפי שהמן הלשין בשבעה דברים: ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד, בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך, ולמלך אין שוה להניחם.

דבר אחר (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי. למה כי נפלתי קמתי. תכף לנפילה קימה. רבי שמואל אמר לה מן הדא (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם. אבל הרשעים יכשלו ברע. תכף לכשלון רעה. בפעם אחת הן נופלין ואין להם עמידה. וכן הוא אומר (ירמיה י ח) ובאחת יבערו ויכסלו. (מיכה ז ח) כי אשב בחשך ה' אור לי. שנו רבותינו מתוך כעס רצון. ומתוך אפלה אורה. ומתוך רוגז רחמים. מתוך צרה רוחה. מתוך ריחוק קירוב. מתוך נפילה קימה. מתוך כעס רצון שנאמר (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם. מיד (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה. מתוך אפלה אורה כי אשב בחשך ה' אור לי. מתוך רוגז רחמים (חבקוק ג ב) ברוגז רחם תזכור. מתוך צרה רוחה (ירמיה ל ז) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. מתוך ריחוק קירוב (הושע ב א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. מתוך נפילה קימה כי נפלתי קמתי. ואין את מוצא ימים קשים שהיו להם לישראל ויושבין באפלה כאותן הימים שהיו בימי המן שאמר לאחשורוש (אסתר ג ח) ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. כיון שידעה אסתר התחילה אומרת (שם ד טז) לך כנוס את כל היהודים. וכשאמרה (שם) ובכן אבוא אל המלך. התחילו בני פלטין אומרים עכשיו הוא כועס עליה וגוזר עליה מיתה וכל אחד ואחד אומר אני אטול את בגדיה. וזה אומר אני אטול את תכשיטיה. וזה אומר אני אטול את קדשיה. וזה אומר אני אטול את פורפריא שלה של מלכות. שנאמר יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל. וכיון שהיתה צופה ורואה כן מתפללת ואומרת אתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה. וכיון שראה דוד כן באיזה לשון היא קוראה להקב"ה אילותי סידר עליה מזמור על אילת השחר: