מדרש על אסתר 5:14

נ״ד) וששה שלא הועילה עצתן, ואלו הן:חנון בן נחש בעת ששלח דוד מלאכים לנחמו, ויאמרו שרי בני עמון אל חנון אדוניהם המכבד דוד את אביך בעיניך וגו׳ (ש״ב י׳). ועצת זרש להמן, שנאמר ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ (אסתר ה׳). ואחיתופל שאמר אל אבשלום בוא אל פילגשי אביך (ש״ב ט״ז). ואשת איוב, שנאמר כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי (איוב ב' י'). ועבדי צדקיהו שיעצו בהריגת ירמיהו, שנאמר ויאמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה (ירמיה ל״ח). ושמעיה בן דליה שיעץ לנחמיה ללון בהיכל, שנאמר נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל (נחמיה ו' י') לפיכך נהפך שמו ונקרא נוֹעַדְיָה (שם) כמו הנועדים על ה׳, ונתכנה הַנְּבִיאָה (שם) בלשון נקבה, שיעץ עצת הנשים.

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ וגו' וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה וגו' וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַהֲרוּ אֶת הָמָן וגו' וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר וגו' וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה, וַיִּתְאַפַּק הָמָן וגו' וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וגו' (אסתר ה, ג י), וּבְכֻלָּם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים לָתֵת עֵצָה כְּזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה בַּעֲלֵי עֵצָה, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ אָדָם זֶה שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵל עָלָיו אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים הוּא, לֹא תוּכַל לוֹ, אִם לֹא תָבוֹא עָלָיו בְּחָכְמָה בַּמֶּה שֶׁלֹא נִסָּה אֶחָד מִבְּנֵי אֻמָּתוֹ, שֶׁאִם תַּפִּילוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, כְּבָר הֻצְּלוּ חֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו. וְאִם לְגֹב אֲרָיוֹת, כְּבָר עָלָה דָּנִיֵּאל מִתּוֹכוֹ. וְאִם תַּאַסְרֵהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כְּבָר יָצָא יוֹסֵף מִתּוֹכוֹ. וְאִם בְּמוּלֵי תַּסִיק תַּחְתָּיו, כְּבָר הִתְחַנֵּן מְנַשֶּׁה וְנֶעְתַּר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָפַק מִינֵּיהּ. וְאִם בְּמַדְבְּרָא תַּגְלוּנֵיהּ, כְּבָר פָּרוּ וְרָבוּ אֲבוֹתָיו בַּמִּדְבָּר, וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסּוּ וּבְכֻלָּן עָמְדוּ וְנִצְּלוּ. וְאִם עֵינָיו תְּעַוֵּר הֲרֵי שִׁמְשׁוֹן דִּקְטַל כַּמָּה וְכַמָּה נַפְשָׁתָא מִפְּלִשְׁתָּאֵי כַּד עֲוֵיר. אֶלָּא צְלוֹב יָתֵיהּ עַל צְלִיבָא, דְּלָא אַשְׁכְּחִינַן חַד מִן עַמּוֹי דְּאִשְׁתְּזֵיב מִנֵּיהּ, מִיָּד וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ. מֵאֵיזֶה עֵצִים הָיָה אוֹתוֹ הָעֵץ, אָמְרוּ חֲכָמִים בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לְהָכִינוֹ, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל עֲצֵי בְּרֵאשִׁית, מִי יִתֵּן וְיִתָּלֶה רָשָׁע זֶה עָלָיו, תְּאֵנָה אָמְרָה אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁמִּמֶּנִּי מְבִיאִין יִשְׂרָאֵל בִּכּוּרִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ט, י): כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ. גֶּפֶן אָמְרָה אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִצְרַיִם תַּסִּיעַ. רִמּוֹן אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ג): כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ. אֱגוֹז אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִדְּמוּ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ו, יא): אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי. אֶתְרוֹג אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁמִּמֶּנִּי נוֹטְלִין יִשְׂרָאֵל לְמִצְוָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וגו'. הֲדַס אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁנִּמְשְׁלוּ בִּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה א, ח): וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְצֻלָה. זַיִת אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, טז): זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ. תַּפּוּחַ אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ג): כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים, וּכְתִיב (שיר השירים ז, ט): וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים, דֶּקֶל אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ז, ח): זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. עֲצֵי שִׁטִּים וַעֲצֵי בְּרוֹשִׁים אָמְרוּ אָנוּ נִתֵּן עַצְמֵנוּ, שֶׁמִּמֶּנוּ נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְנִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אֶרֶז וְתָמָר אָמְרוּ אָנוּ נִתֵּן עַצְמֵנוּ, שֶׁאָנוּ נִמְשָׁלִים לְצַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, יג): צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. עֲרָבָה אָמְרָה אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ד): כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם, וּמִמֶּנִּי נוֹטְלִין לְמִצְוָה לְאַרְבַּעַת הַמִּינִין שֶׁבַּלּוּלָב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקּוֹץ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי שֶׁאֵין לִי [במה] [על מה] לִתְלוֹת אֶתֵּן אֶת עַצְמִי וְיִתָּלֶה טָמֵא זֶה, שֶׁאֲנִי נִקְרָא שְׁמִי קוֹץ, וְהוּא קוֹץ מַכְאִיב, וְנָאֶה שֶׁיִּתָּלֶה קוֹץ עַל קוֹץ, וּמִמֶּנּוּ מָצְאוּ וַעֲשָׂאוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהֵבִיאוּהוּ לְפָנָיו הֱכִינוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ וּמָדַד עַצְמוֹ עָלָיו לְהַרְאוֹת עֲבָדָיו הֵיאַךְ יִתָּלֶה מָרְדֳּכַי עָלָיו. הֱשִׁיבַתּוּ בַּת קוֹל, נָאֶה לְךָ הָעֵץ, מְתֻקָּן לְךָ הָעֵץ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. רַבָּנָן דְּתַמָּן אָמְרִין, מִנַּיִן לְהָמָן מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יא): הֲמִן הָעֵץ. דָּרִישׁ לֵיהּ הָמָן הָעֵץ. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לְעוֹלָם אֵין יִשְׂרָאֵל נְתוּנִין בְּצָרָה יוֹתֵר מִשְּׁלשָׁה יָמִים, שֶׁהֲרֵי בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית כב, ד): בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָֹּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. הַשְּׁבָטִים (בראשית מב, יז): וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלשֶׁת יָמִים. יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, ב): וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת. וְהַמֵּתִים אֵינָן חַיִּים אֶלָּא לִשְׁלשֶׁת יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו, ב): בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו. וְגַם הַנֵּס הַזֶּה נַעֲשָׂה בְּסוֹף שְׁלשָׁה יָמִים לְתַעֲנִיתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת. וְשָׁלְחָה וְקָרְאָה לְהָמָן בַּסְּעוּדָה עִם הַמֶּלֶךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, וְכֵיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר הָמָן, הַמֶּלֶךְ מְגַדֵּל אוֹתִי, וְאִשְׁתּוֹ מְכַבֶּדֶת אוֹתִי, וְאֵין בְּכָל הַמַּלְכוּת גָדוֹל מִמֶּנִּי, וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ מְאֹד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.

לְאַחַר שֶׁעָשָׂה הָעֵץ, הָלַךְ אֵצֶל מָרְדֳּכַי וּמְצָאוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהַתִּינוֹקוֹת יוֹשְׁבִים לְפָנָיו וְשַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים, וּמָנָה אוֹתָם וּמָצָא שָׁם [שנים עשר] [שנים ועשרים אלף] תִּינוֹקוֹת, הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים, וְאָמַר לְמָחָר אֶהֱרֹג אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אֶתְלֶה אֶת מָרְדֳּכָי. וְהָיוּ אִמּוֹתֵיהֶם מְבִיאוֹת לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם וְאוֹמְרוֹת לָהֶם בָּנֵינוּ אִכְלוּ וּשְׁתוּ קֹדֶם שֶׁתָּמוּתוּ לְמָחָר וְאַל תָּמוּתוּ בָּרָעָב, מִיָּד הָיוּ מַנִּיחִין יְדֵיהֶם עַל סִפְרֵיהֶם וְנִשְׁבָּעִים בְּחַיֵּי מָרְדֳּכַי רַבֵּנוּ לֹא נֹאכַל וְלֹא נִשְׁתֶּה, אֶלָּא מִתּוֹךְ תַּעֲנִיתֵנוּ נָמוּת, גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה עַד שֶׁעָלְתָה שַׁוְעָתָם לַמָּרוֹם וְשָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹל בְּכִיָּתָם כְּבִשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָמַד מִכִּסֵּא דִּין וְיָשַׁב בְּכִסֵּא רַחֲמִים, וְאָמַר מַה קּוֹל גָּדוֹל הַזֶּה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ כִּגְדָיִים וּטְלָאִים, עָמַד משֶׁה רַבֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא גְדָיִים וְלֹא טְלָאִים הֵם אֶלָּא קְטַנֵּי עַמְךָ שֶׁהֵם שְׁרוּיִים בְּתַעֲנִית הַיּוֹם שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת, וּלְמָחָר רוֹצֶה הָאוֹיֵב לְשָׁחֲטָם כִּגְדָיִים וּטְלָאִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָן אִגְרוֹת שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ חֲתוּמוֹת בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט, וּקְרָעָם, וְהִפִּיל עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בֶּהָלָה בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּלַּיְלָה הַהוּא וגו'.