מדרש על אסתר 6:13

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ וגו' וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה וגו' וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַהֲרוּ אֶת הָמָן וגו' וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר וגו' וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה, וַיִּתְאַפַּק הָמָן וגו' וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וגו' (אסתר ה, ג י), וּבְכֻלָּם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים לָתֵת עֵצָה כְּזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה בַּעֲלֵי עֵצָה, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ אָדָם זֶה שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵל עָלָיו אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים הוּא, לֹא תוּכַל לוֹ, אִם לֹא תָבוֹא עָלָיו בְּחָכְמָה בַּמֶּה שֶׁלֹא נִסָּה אֶחָד מִבְּנֵי אֻמָּתוֹ, שֶׁאִם תַּפִּילוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, כְּבָר הֻצְּלוּ חֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו. וְאִם לְגֹב אֲרָיוֹת, כְּבָר עָלָה דָּנִיֵּאל מִתּוֹכוֹ. וְאִם תַּאַסְרֵהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כְּבָר יָצָא יוֹסֵף מִתּוֹכוֹ. וְאִם בְּמוּלֵי תַּסִיק תַּחְתָּיו, כְּבָר הִתְחַנֵּן מְנַשֶּׁה וְנֶעְתַּר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָפַק מִינֵּיהּ. וְאִם בְּמַדְבְּרָא תַּגְלוּנֵיהּ, כְּבָר פָּרוּ וְרָבוּ אֲבוֹתָיו בַּמִּדְבָּר, וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסּוּ וּבְכֻלָּן עָמְדוּ וְנִצְּלוּ. וְאִם עֵינָיו תְּעַוֵּר הֲרֵי שִׁמְשׁוֹן דִּקְטַל כַּמָּה וְכַמָּה נַפְשָׁתָא מִפְּלִשְׁתָּאֵי כַּד עֲוֵיר. אֶלָּא צְלוֹב יָתֵיהּ עַל צְלִיבָא, דְּלָא אַשְׁכְּחִינַן חַד מִן עַמּוֹי דְּאִשְׁתְּזֵיב מִנֵּיהּ, מִיָּד וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ. מֵאֵיזֶה עֵצִים הָיָה אוֹתוֹ הָעֵץ, אָמְרוּ חֲכָמִים בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לְהָכִינוֹ, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל עֲצֵי בְּרֵאשִׁית, מִי יִתֵּן וְיִתָּלֶה רָשָׁע זֶה עָלָיו, תְּאֵנָה אָמְרָה אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁמִּמֶּנִּי מְבִיאִין יִשְׂרָאֵל בִּכּוּרִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ט, י): כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ. גֶּפֶן אָמְרָה אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִצְרַיִם תַּסִּיעַ. רִמּוֹן אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ג): כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ. אֱגוֹז אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִדְּמוּ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ו, יא): אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי. אֶתְרוֹג אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁמִּמֶּנִּי נוֹטְלִין יִשְׂרָאֵל לְמִצְוָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וגו'. הֲדַס אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁנִּמְשְׁלוּ בִּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה א, ח): וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְצֻלָה. זַיִת אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, טז): זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ. תַּפּוּחַ אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ג): כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים, וּכְתִיב (שיר השירים ז, ט): וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים, דֶּקֶל אָמַר אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ז, ח): זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. עֲצֵי שִׁטִּים וַעֲצֵי בְּרוֹשִׁים אָמְרוּ אָנוּ נִתֵּן עַצְמֵנוּ, שֶׁמִּמֶּנוּ נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְנִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אֶרֶז וְתָמָר אָמְרוּ אָנוּ נִתֵּן עַצְמֵנוּ, שֶׁאָנוּ נִמְשָׁלִים לְצַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, יג): צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. עֲרָבָה אָמְרָה אֲנִי אֶתֵּן אֶת עַצְמִי, שֶׁבִּי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ד): כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם, וּמִמֶּנִּי נוֹטְלִין לְמִצְוָה לְאַרְבַּעַת הַמִּינִין שֶׁבַּלּוּלָב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקּוֹץ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי שֶׁאֵין לִי [במה] [על מה] לִתְלוֹת אֶתֵּן אֶת עַצְמִי וְיִתָּלֶה טָמֵא זֶה, שֶׁאֲנִי נִקְרָא שְׁמִי קוֹץ, וְהוּא קוֹץ מַכְאִיב, וְנָאֶה שֶׁיִּתָּלֶה קוֹץ עַל קוֹץ, וּמִמֶּנּוּ מָצְאוּ וַעֲשָׂאוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהֵבִיאוּהוּ לְפָנָיו הֱכִינוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ וּמָדַד עַצְמוֹ עָלָיו לְהַרְאוֹת עֲבָדָיו הֵיאַךְ יִתָּלֶה מָרְדֳּכַי עָלָיו. הֱשִׁיבַתּוּ בַּת קוֹל, נָאֶה לְךָ הָעֵץ, מְתֻקָּן לְךָ הָעֵץ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. רַבָּנָן דְּתַמָּן אָמְרִין, מִנַּיִן לְהָמָן מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יא): הֲמִן הָעֵץ. דָּרִישׁ לֵיהּ הָמָן הָעֵץ. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לְעוֹלָם אֵין יִשְׂרָאֵל נְתוּנִין בְּצָרָה יוֹתֵר מִשְּׁלשָׁה יָמִים, שֶׁהֲרֵי בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית כב, ד): בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָֹּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. הַשְּׁבָטִים (בראשית מב, יז): וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלשֶׁת יָמִים. יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, ב): וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת. וְהַמֵּתִים אֵינָן חַיִּים אֶלָּא לִשְׁלשֶׁת יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו, ב): בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו. וְגַם הַנֵּס הַזֶּה נַעֲשָׂה בְּסוֹף שְׁלשָׁה יָמִים לְתַעֲנִיתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת. וְשָׁלְחָה וְקָרְאָה לְהָמָן בַּסְּעוּדָה עִם הַמֶּלֶךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, וְכֵיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר הָמָן, הַמֶּלֶךְ מְגַדֵּל אוֹתִי, וְאִשְׁתּוֹ מְכַבֶּדֶת אוֹתִי, וְאֵין בְּכָל הַמַּלְכוּת גָדוֹל מִמֶּנִּי, וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ מְאֹד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.

וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וגו' (אסתר ו, יג), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ וֶהֱבִיאוּהוּ לַסְּעוּדָה בְּיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר מַה שְּׁאֵלָתֵךְ, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵינִי שׁוֹאֶלֶת מִמְךָ אֶלָּא נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.

אמרה לו זרש אשתו וכל אסטרוגולין שלו, שמעת מה עשו לפרעה במצרים, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו.