מדרש על אסתר 6:7

(משלי כו כד): "בשפתיו יינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה" - אמר רבי זעירא: מדבריו של אדם אתה יודע אם אוהבך אם שונאך; שכן מצינו בהמן הרשע, שהיה מדבר עם מרדכי בפה, ובליבו היה שנאתו, שנאמר (אסתר ו ז): "ויאמר המן בליבו וגו'", ועוד פסוק אח (אסתר ה ט): "ויימלא המן על מרדכי חמה". וכן מצינו בעשו הרשע, שהיה מדבר עם יעקב, ובליבו היה שונאו, שנאמר (בראשית כז מא): "יעברו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". תמן תנינן: עשר נקודות בתורה: (בראשית טז ה): "ישפוט ה' ביני וביניך" - יו"ד שביניך נקוד, מלמד ששרה אמנו אומרת 'תחזור הגר לשפחותה', ואברהם אבינו היה אומר 'לאחר שעשינו אותה גבירה אנו חוזרין ומשעבדין אותה?! חילול שם שמיים בדבר', אם כן יכריע המקום על דבריי ועל דברייך, שנאמר (בראשית כא יב): "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", מה ראשונה על אודות הגר, אף שניה על אודות הגר. (בראשית יט לג): "ולא ידע בשכבה ובקומה" - מפני מה נקוד? מלמד שלא ידע בשכבה, אבל בקומה ידע, בשכבה של בכירה ובקומה של צעירה, מלמד שעבירה גוררת עבירה. (בראשית לז יב): "ויילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" - את נקוד עליו, מלמד שלא הלכו לרעות אלא לאכול ולשתות, והרי דברים קל וחומר: מה אם בשעה שהלכו לאכול ולשתות יצא מהם מחיה לעולם, אם הלכו לתלמוד תורה על אחת כמה וכמה. (במדבר ט י): "או בדרך רחוקה" - מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. (במדבר ג לט): "כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן", 'ואהרן' נקוד עליו, מלמד שלא היה אהרן מן המניין. (במדבר כט טו): "ועשרון עשרון" - עשרון הראשון נקוד עליו, מלמד שלא היה טעון שני עשרונות, אלא עשרון אחד. (במדבר י לה): "ויהי בנסוע הארון" - בין למעלה בין למטה נקוד, רבי אמר: ספר היה בפני עצמו ונגנז. (במדבר כא ל): "ונשים עד נופח אשר עד מידבא" - נקוד עליו, מלמד ששיירו שם פליטה. (דברים כט כח): "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו" - נקוד על לנו ולבנינו, מלמד שאמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולמים, על מה שבגלוי מצווין, ואין מצווין על מה שבסתר? אמר להם הקב"ה: אף על מה שבגלוי אין אתם יכולים לעמוד. (בראשית לג ד): "ויפול על צואריו וישקהו ויבכו" - נקוד על 'וישקהו', מלמד שלא בנשיקה ממש של אהבה, אלא של שנאה. אמר רבי שמעון בן מנסיא: וכי מה היה חושב עשו הרשע באותה שעה, בכלל אוהב או בכלל שונא, הוי אומר בכלל שונא, וכך הוא אומר (משלי כא א): "פלגי מים וגו'", הא למדת שהיה מדבר עם יעקב בפה, ושנאה בליבו, שנאמר "ובקרבו ישית מרמה". אמר רבי סימון: בשעה שהיה עשו הרשע מתחנן לפני אביו, ואומר (בראשית כז לח): "ברכני גם אני אבי", היה בדעתו לברכו יותר מיעקב אחיו, מיד הפליגתו רוח הקודש, אמרה לו 'יצחק יצחק, אל תאמין בחנוניו של רשע, שנאמר:

בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ואותה הלילה נד כסאו של מלך מלכי המלכים הב"ה, ונדדה המלך שבארץ ועמד משינתו, שראה בחלומו להמן שנטל את הסייף להרגו ונבהל ועמד משינתו, ואמר לבני המן שמשי וספרי כותבי ספרי המלך לקרות בספרים ולראות ולידע מה שעברו עליו, ופתחו הספרים וימצאו הדבר שהגיד מרדכי ולא היו רוצים לקרות אותה, והיו גוללין את הספרים, אמר להם המלך קראו מה שכתוב לפניכם ולא היו רוצין לקרות, והכתובין הם נקראים לפני המלך מאליהם, שנאמר ויהיו נקראים לפני המלך, ויהיו קוראין (את) [אין] כתוב כאן, אלא ויהיו נקראים, אמר המלך לעבדיו קראו לי להמן, אמרו לו הרי הוא עומד בחוץ, אמר המלך יבא ויכנס לפני, ובא המן לפני המלך אמר לו המלך אני רוצה לגדל ולרומם לאיש אחד שנתן אלי החיות מה לעשות לו אמר המן בלבו אי"ן אין חפץ המלך לעשות יקר וגדולה יותר ממני, וכל זרעו של עמלק אין מגלין הסוד בפיהם ואומרים בלבן, שנאמר ויאמר המן בלבו, אמר המן אדבר דברים שאהיה מלך כמהו, אמר לו אם רצית לעשות יקר לאיש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך ביום שהמליכוך וסוס שרכבת בו ביום שמלכת ואת הכתר שנתן בראשך ביום שמלכת, וכעס המלך על הכתר הרבה מאד, אמר המלך הרשע הזה לא דיו שאמר אלי על המלבוש ועל הסוס אלא אף על הכתר שבראשי, אם כן מה הניח לי, כיון שראה המן שכעס המלך על הכתר, חזר ואמר ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים, אמר לו המלך צא ועשה כן למרדכי, שמע המן ונבהל ואמר לו אדני המלך הרבה מרדכי יש, אמר לו מרדכי היהודי, אמר לו יש יהודים הרבה, אמר לו היושב בשער המלך, אמר לו אדני המלך לא הייתי סבור כי אם על שר גדול היית אומר, לזה תן לו שדות וכרמים ודיו, אבל לזה מה יועיל לו, אמר לו עשה כאשר דברת, וגם אני יכול לתת לו כל מה שגזרת, אמר לו אדני המלך אתן לך אחד מבני הגדולים ויעשה לו ככל מה שגזרת עלי, אמר לו חיי ראשי ומלכותי לך נאה לעשות כן.