מדרש על אסתר 6:9

וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם (אסתר ג, ד), רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר רַבִּי לֵוִי, בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל נִסָּן שָׁוֶה וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה. נִסָּן שָׁוֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לט, י): וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם, וְכָאן כְּתִיב: וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, וּלְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לט, י): וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ. וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מא, מב): וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, וְכָאן כְּתִיב: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי. לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית מא, מב): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ, וְכָאן כְּתִיב: וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.

בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ואותה הלילה נד כסאו של מלך מלכי המלכים הב"ה, ונדדה המלך שבארץ ועמד משינתו, שראה בחלומו להמן שנטל את הסייף להרגו ונבהל ועמד משינתו, ואמר לבני המן שמשי וספרי כותבי ספרי המלך לקרות בספרים ולראות ולידע מה שעברו עליו, ופתחו הספרים וימצאו הדבר שהגיד מרדכי ולא היו רוצים לקרות אותה, והיו גוללין את הספרים, אמר להם המלך קראו מה שכתוב לפניכם ולא היו רוצין לקרות, והכתובין הם נקראים לפני המלך מאליהם, שנאמר ויהיו נקראים לפני המלך, ויהיו קוראין (את) [אין] כתוב כאן, אלא ויהיו נקראים, אמר המלך לעבדיו קראו לי להמן, אמרו לו הרי הוא עומד בחוץ, אמר המלך יבא ויכנס לפני, ובא המן לפני המלך אמר לו המלך אני רוצה לגדל ולרומם לאיש אחד שנתן אלי החיות מה לעשות לו אמר המן בלבו אי"ן אין חפץ המלך לעשות יקר וגדולה יותר ממני, וכל זרעו של עמלק אין מגלין הסוד בפיהם ואומרים בלבן, שנאמר ויאמר המן בלבו, אמר המן אדבר דברים שאהיה מלך כמהו, אמר לו אם רצית לעשות יקר לאיש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך ביום שהמליכוך וסוס שרכבת בו ביום שמלכת ואת הכתר שנתן בראשך ביום שמלכת, וכעס המלך על הכתר הרבה מאד, אמר המלך הרשע הזה לא דיו שאמר אלי על המלבוש ועל הסוס אלא אף על הכתר שבראשי, אם כן מה הניח לי, כיון שראה המן שכעס המלך על הכתר, חזר ואמר ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים, אמר לו המלך צא ועשה כן למרדכי, שמע המן ונבהל ואמר לו אדני המלך הרבה מרדכי יש, אמר לו מרדכי היהודי, אמר לו יש יהודים הרבה, אמר לו היושב בשער המלך, אמר לו אדני המלך לא הייתי סבור כי אם על שר גדול היית אומר, לזה תן לו שדות וכרמים ודיו, אבל לזה מה יועיל לו, אמר לו עשה כאשר דברת, וגם אני יכול לתת לו כל מה שגזרת, אמר לו אדני המלך אתן לך אחד מבני הגדולים ויעשה לו ככל מה שגזרת עלי, אמר לו חיי ראשי ומלכותי לך נאה לעשות כן.

וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם (בראשית לט, י), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין אָמַר בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל נִסָּן שָׁוֶה וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה, נִסָּן שָׁוֶה, וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם, (אסתר ג, ד): וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם. (בראשית לט, י): וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ (אסתר ג, ד): וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה (בראשית מא, מב): וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ, (אסתר ח, ב): וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ. (בראשית מא, מב): וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, (אסתר ח, ב): וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדְּכָי. (בראשית מא, מב): וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, (אסתר ו, ט): וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס וגו' וַיִּקַּח הָמָן וגו'. (בראשית מא, מב): וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, (אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן. (בראשית מא, מג): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, (אסתר ו, ט): וַיַּרְכִּבֵהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר. (בראשית מא, מג): וַיִּקְרָא לְפָנָיו אַבְרֵךְ, (אסתר ו, יא): וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה וגו'. וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. לִהְיוֹת עִמָּהּ, שֶׁיִהְיֶה עִמָּהּ בַּגֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ, אֲפִלּוּ בִּשְׁכִיבָה בְּלֹא תַשְׁמִישׁ. מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ, אֶפְשָׁר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה עוֹמֵד בְּכָל חֻמְאוֹ וְהָיָה עוֹשֶׂה הַדָּבָר הַזֶּה, הוֹצִיא לְפָנֶיהָ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְהִתְחִיל קוֹרֵא לְפָנֶיהָ מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר, אָמַר לָהּ מָה אִם אֵלּוּ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶן לֹא כִּסָּה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב, זֶה שֶׁהוּא קָטָן וּבִרְשׁוּת עַצְמוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.